איפה את/ה היית ב-3 לספטמבר?
אנחנו היינו בקטע י"ד בשביל ישראל! וגם רובנו הלכנו לעצרת הגדולה, והחשובה.
פרטים:
יום שבת, 3 בספטמבר. קטע י"ד - נחל ציפורי, מיקב יפתחאל עד צומת זבידאת.
משתתפים:
המייסדים: בלה, דניאל
ותיקים: נטלי, אריה, יואב
משתתפים חוזרים: אלכס, שמוליק, קסניה, נלי, דוד
אלה שחזרו: מתי, חיים, עדי (אבל מה עם המפות עדי?!), קרן, אנדריי
חדשים: מירי, אורן, ג'ני
רשימת ציוד:
בואו נתרכז במה שלא היה. רצינו שתביאו יין. אף אחד לא הביא. אריה אכזב עם עוגיות חסרות מעוף. עדי לא הביאה ערכת קפה (מזל שדוד הביא). עדי לא הביאה מפות ("נגמרה לי המפה"). בלה לא הביאה את אדם ("אמרתי לך שהוא עסוק"). יואב לא הביא את עצמו בזמן.
טיול שבא מהר - רק שלושה שבועות אחרי הקודם, ורק יומיים אחרי פרסום הפוסט על הטיול הקודם. מעניין. לא?
את הפוסט הזה אני כותב כשאני במטוס, בדרך להודו, שותה כוס ביילי'ז משובחת. זה חלק מהעניין - יצאנו לקטע הזה מוקדם יחסית, כי כולם נוסעים לחו"ל. כשאני אומר כולם זה אני ובלה (לא ביחד, לא לדאוג - תמיד אנחנו נוסעים במטוסים נפרדים, לוקחים את כל אמצעי הזהירות). אבל גם עוד כמה טסים - אלון ודוד למשל.
שימו לב - בקטע זה השלמנו 200 ק"מ של שביל!
שימו לב - בקטע זה השלמנו 200 ק"מ של שביל!
וזה מביא אותנו להזמנה לאירוע (שהוא הטיול):
אז ניפגש בטוסקנה של ישראל, בתחילת ספטמבר, רגע לפני הטיסות לעוד קטע מרגש בשביל.
בתוכנית: נחל ציפורי. נפגשים בשבת 3/9 ב 9 בבוקר באלון הגליל ליד היקב (אמרנו טוסקנה!), מסיימים ליד רמת טבעון. (אורך הקטע כ 15 קמ')אטרקציה מרכזית: טחנת הנזירים, אחת משבעת פלאי ישראל, ובבעלות הותיקן (ברצינות!).
עד הטיול כבר נמציא סיפור לגבי הטחנה.
תביאו יין
וכהרגלנו, נתחיל בהתחלה. 2 דברים מרגשים ציינו את תחילת הטיול: חזרתה של הגרושה (הפעם עם המשפחה!) והפוני של בלה (בנות, אני מקווה שאתן קוראות את זה: בלה הציבה סטנדרט חדש. ליאת באה עם סטרפלס? בלה לא נשארת חייבת ומגיבה עם תספורת-פן-צבע. מי תציב את הרף הבא? קסניה, זה עלייך). ד"א פוני - לא מביך שבחורות מסתפרות כמו שסוס מסתפר? אריה, מן הסתם, הוא סטנדרט בפני עצמו: הוא רק צריך לתת לתאומים לנשום.
דבר אחד מכעיס: התשבחות והקידום שקיבל יואב בקטע הקודם כנראה עלו לו לראש, כי הוא רשם איחור של 30 דקות! ולא עצר אפילו לקפה בכביש 6!
התחלנו ללכת. אחרי דקות ספורות - שוב יואב עושה צרות. לא רואים אותו. חשדתי ששמוליק הוא הבעייתי (שוב לא הביא את השפריצר!), אבל הסתבר שהנעליים של יואב מאסו בסוליות. העיכוב גרם לכמה מאיתנו ללכת למקומות מוזרים. חצינו שדה קקי, רק כדי להבין שכל השאר מעבר לנחל. כשחזרנו לשם, הם כבר היו חזרה מעבר לשדה הקקי. הנווט הרשמי בהחלט היה חסר (למה הוא לא בא? היו לו דברים). האחרים לא היו מדויקים יותר, ויש סיפור על שור מאיים. לא מכיר, לא הייתי שם. מישהו רוצה לפרט?
התאפסנו, המשכנו. שמוליק ראה סברס. החליט לחבוט בו. הסברס חבט חזרה. שמוליק מלא קוצים. שמוליק לא התאפס.
 |
| יואב סוף סוף מגיע. לא בתמונה: הפוני של בלה. כן בתמונה: קוקו של בלה. שוב, מוטיב הסוס (קוקו == זנב סוס) |
 |
| יא! המפה הגדולה הזאת נכנסה לטלפון הקטן הזה! |
בהמשך, ראינו ממש מים. מים בנחל ציפורי, מי היה מאמין. המים נבעו בסמוך לטחנת הנזירים. כל אחד, בתורו, טבל את ראשו בנחל, כפי שעשו הנזירים (לפני שהותיקן קנו את הטחנה, גירשו את הנזירים ולקחו להם את הפרארי. ד"א, משם הגיע שם הספר המפורסם). בכניסה לטחנה, הסגורה והדי נטושה, מצאנו מספרים. חלוקי נחל ועליהם מצוירים מספרים. לוסטי שכזה. אז עשינו מה שראינו שבלוסט עשו עם המספרים: הצטלמנו איתם!
 |
| בדש, איפה אתה!? |
 |
| בתמונה: אנשים עם מספרים. |
בהמשך, עוד סצנה מלוסט - אם הם היו מצלמים בנהלל - ערימת חציר!
אחרי שהצלחנו לעלות, מייד באו מקומיים ( (othersוהורו לנו לרדת. אז ירדנו.
מכאן - כבר חיפשנו את הסוף. באופן פלאי משהו, היה ממש ממש חם. אבל בערך רק אז. כל כמה שניות עצרנו.
ואז כרגיל - ארוחה במסעדת חמודי בזבידאת-רמת טבעון, והביתה למשהו לא רגיל בכלל: הפגנה מרגשת.
ד"א, את הפוסט אני מסיים לכתוב במלון מדהים בהודו. עונת הנדידות אכן החלה.
ד"א, את הפוסט אני מסיים לכתוב במלון מדהים בהודו. עונת הנדידות אכן החלה.
לייק :)
השבמחקאפשר לקרוא לזה "אבודים בטוסקנה"
אדם, עוד הברזה כזאת וההנהלה תשקול לקחת ממך את התואר המכובד.
ושמישהו יסביר לי את עניין המספרים ???
סחטיין על ההשקעה מהודו הרחוקה. סייג קטן, לטעמי העוגיות של אריה היו מצויינות (-:
השבמחקל
וואלה, בסדר גמור, פוסט מכובד.
השבמחקאני עייף מדי לכתוב משהו מעמיק יותר.
זהו, התעוררתי.
השבמחקאז מה זה כל האנשים האלו? מי נתן את ההוראה?
חוץ מזה, יופי של כותרת (בלה, גם הרעיון שלך יופי) ורציתי להזכיר שאני עוד מחכה לתשובה של החידה מהפוסט הקודם.