כן, הכותרת בנאלית וצפויה, אבל בחיאת, "בדד, ללא שכם ידיד", אי אפשר להתעלם מזה. אז בדד.
אני אצהיר כאן על ההתחלה שכולכם מעפנים.
כמו כן אני אצהיר שבתכל'ס אני יכול לספר לכם מה שבא לי, למשל שראיתי את דונלד טראמפ מחכה למעלית או משהו, תצטרכו לסמוך עלי שזה קרה.
אחרי שהסכמנו על זה, אפשר להתחיל.
זה השלב שמפרטים את המסלול והמשתתפים.
עם המסלול אין לי בעיה.
שבת, 27.02.16, תל קשת עד שמורת פורה (+יציאה וחזרה לחוות פיליפ), כ18 ק"מ שהסתיימו לאחר 4 שעות (אין צורך להוציא מחשבונים, זה הרבה יותר מהר מבד"כ).
לגבי המשתתפים? נו, צריך להסביר מה הלך כאן לטובת התיעוד ההיסטורי.
מתישהו באמצע אוקטובר 2015 הצענו (ההנהלה) לכם לעשות טיול. לא רציתם.
אמרנו לעצמנו שלא נורא וננסה שוב ואכן ניסינו שוב, לפני השבת הזו. גם כאן לא ממש רציתם.
בשלב הזה, החלק הדרמטי בהנהלה (אני) החליט שהוא מטייל, לא משנה מה.
זה בדיוק מה שקרה.
אז באופן רשמי, המשתתפ(ים) - אדם.
(אל תאמינו לו כשהוא כותב 12, היה 18).
בניגוד לבד"כ, לא נפגשנו ב9:00, אלא לפני 34 ומשהו שנים, אבל כן הבאנו את כולנו ב9:00 לחוות פיליפ לפי התכנון המקורי (וזהו, מעכשיו גוף ראשון יחיד).
התארגנות קצרה מאוד (אף אחד לא איחר) ויצאתי, יחד עם הערפל הכבד ששרר בבוקר, אל עבר הלא נודע.
האמת שהמשפט האחרון סתם נשמע דרמטי, החלק הזה של הטיול היה נודע לחלוטין, 2.5 ק"מ עד תל קשת שגם מי שהיה בטיול הקודם מכיר (אבל הפוך).
הערפל הסתיר את השמש ועשה יופי של מזג אוויר שכמעט השכיח ממני את העובדה המצערת ששכחתי למרוח קרם הגנה.
 |
| עץ. ראיתם אותו בפעם הקודמת אם הסתכלתם ימינה בדרך לפיליפ. |
בתל קשת נתקלתי בבעיה הראשונה של הטיול (הרבה מים, מעט מקום לעבור, יכולות אתלטיות גבוליות) שנסיון כושל לפתור אותה הסתיים, רק בזכות אינסטינקטים בריאים, עם יד מלאה בבוץ ולא מעבר לכך.
אחרי ניגוב הבוץ ושאריות הכבוד העצמי לצד הכביש, הבנתי שהפתרון ממש לידי ועברתי בהצלחה בעזרת פלאי העולם המודרני.
הייתי שם תמונות שמספרות את סיפור המעשה, אבל הבלוג לא ממש משתף פעולה. לכו לפייסבוק או לגוגל פוטוס (כן, פיקאסה עומד למות, השתדרגנו).
המשכתי לטייל ולהנות מהנוף ומזג האוויר הנהדר. אנשים לא ממש ראיתי.
מדי פעם עבר איזה אופנוע שטח במרחק, אבל העסק היה די נטוש.
התחלתי לשיר את The Long And Winding Road להפגת הבדידות והמשכתי הלאה (האמת ש"לשיר" זה מוגזם, חזרתי על המשפט הנ"ל פעם בכמה דקות וזהו בערך).
לשמחתי לא חשבתי בזמן אמת על "נופל וקם" (הדרך ארוכה ומפותלת וכו'), הביטלס מוצלחים יותר.
שיחה עם נציג ההנהלה בבייג'ינג תוך כדי הצעידה הביאה אותי להבנה שאני הולך די מהר ושלא ברור לי איך הברך עדיין לא כועסת עלי. החלטתי לא לשאול אותה, כדי לא לתת לה רעיונות.
בעיה מספר 2 הציגה את עצמה אחרי זמן לא רב והסתכמה הפעם בזינוק מעל המים (הצלחה חלקית. הגעתי לצד שני אבל קצת רטוב יותר מהמצב ההתחלתי) ומפה לשם סגרתי בערך 9 ק"מ והגיע הזמן לאכול סנדביץ'. הגעתי גם לנחל סד שזה בטח מעניין אתכם יותר.
בנחל סד התחלתי לראות סימני ציוויליזציה, עם כמה מטיילים במרחק, במה שיתברר כרמז לבאות.
זה החלק היפה ביותר במסלול לדעתי (ומכיוון שאתם לא תזכו כנראה לראות, תצטרכו לקבל אותה).
חוצים את הנחל ואז הולכים על המצוק שמשקיף עליו.
בסוף נחל סד מסתיים גם החלק הראשון של הטיול. משם והלאה, הציוויליזציה משתלטת בכל כוחה.
 |
| נחל סד |
תל נגילה, למשל, מהווה מקום מפגש לעשרות ג'יפים (בלי הגזמה) שהורסים כל אפשרות להנות מהנופים שרואים מהתל, צילמתי תמונה הכרחית (טוב, שתיים. אתם מוזמנים לנחש בגלריה אילו, יש איסור חמור להפגיז ביותר מדי תמונות בבלוג) וברחתי הלאה.
לצערי ההמשך לא היה מוצלח יותר ושמורת פורה, על אף היותה די יפה, הייתה עמוסה במאות אנשים (האגם בכלל נראה כמו סייל של איקאה. אה, כן, יש אגם) שגרמו לזה שראיתי, במו עיניי, פקקי תנועה על שביל ישראל. לא על כביש.
בקיצור, היה לא משהו החלק הזה (אני מספח גם את הקטע משמורת פורה לחוות פיליפ, שאמנם היה נטול אנשים, אבל לגמרי במקביל לכביש), אז אין לי תיאורים מרתקים של הנוף, רק הדברים הבאים.
- בשביל להתחבר למסורת, אכלתי תפוחונים. אוכל מסורתי של קטע-קטע לאלו מכם שלא יודעים.
- כשמישהי נופלת מהאופניים, הולכים לעזור. לטובת בעלה שהעדיף להשקיף עלי (ממרחק כמה מטרים, כן? הוא לא בדיוק לאנס ארמסטרונג שתפס פער) עוזר לה במקום לבוא בעצמו.
- אם אתה הולך על שביל ורואה מולך עדר כבשים עם מספר כלבים ששומרים עליו, תנסה לעקוף.
אם אין לך איך לעקוף, קח בחשבון שהכלבים יתקפו אותך (אלא אם אתה אריה ויש לך תאומים מאיימים. או צ'אק נוריס).
אם הם כבר עושים את זה, תמשיך ללכת, תן בהם מבט רב-משמעות ויהיה בסדר.
לא מתחייב על הסעיף האחרון, כנראה די תלוי בכלב.
- חנייה סטנדרטית בחוות פיליפ בשעה 9:00 הופכת לחניית פרימיום-לאללה בשעה 13:00.
זהו, נגמרו 18 ק"מ ועמדתי בפני ההחלטה הגורלית של איפה אני אוכל צהריים.
המשכתי להחליט בשביל כולם מה עושים ולכן תמונת האוכל המסורתית בסיום כוללת סלט של ארומה ולא מסעדת חמודי כלשהי. ככה זה, מותר לי.
לסיום, קלאסיקה מודרנית שמציגה את מצב ההגעה שלכם לטיולים לאחרונה. לא, אתם לא בני.
אה, שוב, כולכם מעפנים.
אתם מתבקשים לחדול מהעניין הזה ולבוא כשמארגנים טיול.
