ירוק. הרבה ירוק. יום יפהפה. חמש מילים שמתארות הרבה יותר טוב מכל המילים פה למטה את הקטע הראשון של שביל ישראל.
נתחיל בעובדות:
עמית איחר. אז יצאנו מאוחר (מצטער צ'יבו, עובדות...). יום שבת, 9.1.2010. בשעה 11 ורבע בערך יצאנו מהאוטו, שחנה בחניון בית אוסישקין (זה שבקיבוץ דן. זה שבתל אביב פשוט עצוב מדי), והתחלנו ללכת. יום שמש מושלם באמצע החורף. טוב, בערך חורף. התכנון, לפי חלוקת המקטעים הסטנדרטית, היה ללכת מבית אוסישקין שבקיבוץ דן, לחצות את נחל (נהר?) שניר, ולסיים בפסל האריה שבכפר גלעדי. אז תכננו, אז מה. גם הרעיון המקורי היה לטייל כל סופ"ש שלישי בחודש. והתשיעי לחודש ינואר בשנת אלפיים ועשר לפי ספירת הנוצרים, היה סוף השבוע השני בלבד בחודש. מסורת זה חשוב. אבל לא תמיד, מסתבר. רק שניים סיימו את המסלול. שלושת הבנות האחרות החליטו לקצר, כי לא בא להן ללכת על כביש. עוד עובדה: אין כמו חומוס של בוקר.
רשימת משתתפים: צ'יבו, ענבל, אורית, בלה, ואנוכי (דניאל).
רשימת ציוד: מים, 3 מפות מודפסות של הקטע, הרבה מצב רוח טוב וסנדביצ'ים קטלניים תוצרת בלה (טיפ תוצרת בלה: עגבניה מרטיבה את הסנדביץ'. לכו על פלפל אדום).
תחילת השביל. מתרגשים מלראות את הכתום כחול לבן הזה.
הולכים. די מהר מגיעים לבוץ. איזה כיף! עוברים שער בקר קטנטן.
הולכים בתוך נחל. עוברים דרך פרות. זה העייסק. זה הכיף.
עברנו דרך שמורת נחל שניר (דמי כניסה שולמו במלואן. ידענו שזה לא כולל אבובים). נכנסנו לבריכת השכשוך. קרררררר. טוב, לא באמת נכנסנו, רק טבלנו רגליים. גם לא כולנו. חלקנו. רק אילו שהמשיכו את המסלול עד הסוף. היו כאלה שרחצו ממש במים הקרים האלה (צ'יבו - מבט מלא משמעות).
הלכנו כמה מטרים לאורך ובתוך נחל שניר. יופי של מקום. ירוק, מים. כדאי להסתכל בכל התמונות. קיפוצים מסלע לסלע. חולפים על פני משפחות שאוכלות במבה. רגליים רטובות.
יצאנו מהנחל (והשמורה), לכיוון מעיין ברוך. כאן כבר הלכנו על כביש. כשהגענו ליובל, עצרנו לצילומים קבוצתיים. כי צריך ורצוי - כמה ירוק!
אחרי זה, ויכוח עתיק יומין התעורר. האם שווה ללכת על כביש? האם שווה לעשות ספארי באפריקה בשבועיים או שבשבוע ממצים? תשובות בהמשך.
אילו ששכשכו בבריכה הקרה היו אלה שהמשיכו לסיים את הקטע. הבנות השתמשו בכישוריהן כדי לתפוס טרמפים (3!) חזרה לאוטו ואז לאסוף את הגיבורים מכפר גלעדי.
אלה שהמשיכו ללכת, עשו בשכל. איפה הייתם מוצאים איש מוזר מדגמן תמונות עירום בחיק הטבע?
ישר אחרי כפר גלעדי, בדרך לקריית שמונה, יש את שביל השירים. מיטב שירי הגליל מעטרים סלעי הרים. מיטב. שימו לב לשיר הבא, פרי עטו של חיים חפר, הלחין זיקו גרציאני.
יש הכל במטולה! בואו לבקר במטולה חברים.
ציוניוני הדרך.
התשובות: שווה ללכת על הכביש. ב5 ימים אתה תופר את כל השמורה באפריקה.
יצאנו חזרה. ארוחה במסעדת חמודי מסורתית (מסעדת נימר), פקקים מסורתיים, היפופוטמים טעימים כדי שיהיה מתוק.
סיכום: היה מעולה, יהיה יותר טוב.
נתחיל בעובדות:
עמית איחר. אז יצאנו מאוחר (מצטער צ'יבו, עובדות...). יום שבת, 9.1.2010. בשעה 11 ורבע בערך יצאנו מהאוטו, שחנה בחניון בית אוסישקין (זה שבקיבוץ דן. זה שבתל אביב פשוט עצוב מדי), והתחלנו ללכת. יום שמש מושלם באמצע החורף. טוב, בערך חורף. התכנון, לפי חלוקת המקטעים הסטנדרטית, היה ללכת מבית אוסישקין שבקיבוץ דן, לחצות את נחל (נהר?) שניר, ולסיים בפסל האריה שבכפר גלעדי. אז תכננו, אז מה. גם הרעיון המקורי היה לטייל כל סופ"ש שלישי בחודש. והתשיעי לחודש ינואר בשנת אלפיים ועשר לפי ספירת הנוצרים, היה סוף השבוע השני בלבד בחודש. מסורת זה חשוב. אבל לא תמיד, מסתבר. רק שניים סיימו את המסלול. שלושת הבנות האחרות החליטו לקצר, כי לא בא להן ללכת על כביש. עוד עובדה: אין כמו חומוס של בוקר.
רשימת משתתפים: צ'יבו, ענבל, אורית, בלה, ואנוכי (דניאל).
רשימת ציוד: מים, 3 מפות מודפסות של הקטע, הרבה מצב רוח טוב וסנדביצ'ים קטלניים תוצרת בלה (טיפ תוצרת בלה: עגבניה מרטיבה את הסנדביץ'. לכו על פלפל אדום).
תחילת השביל. מתרגשים מלראות את הכתום כחול לבן הזה.
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
הולכים. די מהר מגיעים לבוץ. איזה כיף! עוברים שער בקר קטנטן.
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
הולכים בתוך נחל. עוברים דרך פרות. זה העייסק. זה הכיף.
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
| From שביל ישראל - קטע א |
עברנו דרך שמורת נחל שניר (דמי כניסה שולמו במלואן. ידענו שזה לא כולל אבובים). נכנסנו לבריכת השכשוך. קרררררר. טוב, לא באמת נכנסנו, רק טבלנו רגליים. גם לא כולנו. חלקנו. רק אילו שהמשיכו את המסלול עד הסוף. היו כאלה שרחצו ממש במים הקרים האלה (צ'יבו - מבט מלא משמעות).
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
הלכנו כמה מטרים לאורך ובתוך נחל שניר. יופי של מקום. ירוק, מים. כדאי להסתכל בכל התמונות. קיפוצים מסלע לסלע. חולפים על פני משפחות שאוכלות במבה. רגליים רטובות.
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
יצאנו מהנחל (והשמורה), לכיוון מעיין ברוך. כאן כבר הלכנו על כביש. כשהגענו ליובל, עצרנו לצילומים קבוצתיים. כי צריך ורצוי - כמה ירוק!
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
אחרי זה, ויכוח עתיק יומין התעורר. האם שווה ללכת על כביש? האם שווה לעשות ספארי באפריקה בשבועיים או שבשבוע ממצים? תשובות בהמשך.
אילו ששכשכו בבריכה הקרה היו אלה שהמשיכו לסיים את הקטע. הבנות השתמשו בכישוריהן כדי לתפוס טרמפים (3!) חזרה לאוטו ואז לאסוף את הגיבורים מכפר גלעדי.
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
אלה שהמשיכו ללכת, עשו בשכל. איפה הייתם מוצאים איש מוזר מדגמן תמונות עירום בחיק הטבע?
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
ישר אחרי כפר גלעדי, בדרך לקריית שמונה, יש את שביל השירים. מיטב שירי הגליל מעטרים סלעי הרים. מיטב. שימו לב לשיר הבא, פרי עטו של חיים חפר, הלחין זיקו גרציאני.
 |
| From שביל ישראל - קטע א |
יש הכל במטולה! בואו לבקר במטולה חברים.
"עוד תראו איזו מושבה תהיה מטולה. ואפילו חיפה ותל אביב יבואו וישקו לה. ואז אתם תצטערו שלא באתם קודם אלינו ואז יהיה מאוחר מדי"
ציוניוני הדרך.
התשובות: שווה ללכת על הכביש. ב5 ימים אתה תופר את כל השמורה באפריקה.
יצאנו חזרה. ארוחה במסעדת חמודי מסורתית (מסעדת נימר), פקקים מסורתיים, היפופוטמים טעימים כדי שיהיה מתוק.
סיכום: היה מעולה, יהיה יותר טוב.