[דיסקליימר - יצא לי ממש גרוע ובלי שום חמשירים]
כמה זמן!
המון זמן בלי לראות את הכתום-כחול-לבן הזה. המון זמן בלי להתברבר.
הסיפור מתחיל הרבה לפני שיצאנו לקטע עצמו.
את הקיץ עברנו. אנחנו עברנו, הוא נשאר. אמצע נובמבר, וחם! יותר מחם, מגעיל כמה שחם. וכמה שחם, לא הגיוני שריליישנס ושיפ הולכים בשביל (ולא בצל אפילו!) מחובקים. בעעעע
אז מה קרה?
הזרוע הביצועית בהנהלה, ומה לעשות, המחליטה הבלעדית (מסתבר), היתה מדי. חם מדי, קורס צלילה מדי, תאילנד מדי, ועוד מדי ששכחתי שהיו. וכך יצא שאת קטעים ו' וז' הלכנו אחרי חצי שנה מקטע ה'. פאק. חצי שנה. אנא, ספרו בתגובות מה קרה בחצי השנה הזאת. נכון שלא קרה הרבה? טוב, יש כמה שעוברים לחו"ל. יש כאלה ששכחו את שיעורי תנ"ך ומה זה אקרוסטיכון.
ג'נרל אינפו:
שישי-שבת, 5-6.11.2010 קטעים ו' וז': קטע ו' - חניון מירון עד כביש 85 (נחל עמוד עליון), קטע ז' - כביש 85 עד הכנרת, החוף ליד הכניסה למגדל (נחל עמוד תחתון).
משתתפים:
המייסדים: בלה, דניאל
הוותיקים: נטלי
החדשים: קסניה
אלה שבאו ועוברים לקנדה: קטי, שי
אלה שבאו רק ליום השני: עמית, ענבל, אריה
אלה שהם כלבים בעצם: אין הפעם, ומסופקני אם יהיה עוד.
סה"כ 6+3 אנשים. 2 אייפונים, 1 אנדרואיד, ו-1 מוטורולה v3x.
נקודות לציון:
- זה הטיול שנדחה הכי הרבה פעמים! משהו כמו 42 פעם
- גמענו את הק"מ המאה בשביל
- לא היו כלבים
רשימת ציוד:
נציין ציטוט ראשון -
אוכל:תביאו סנדויצ'ים ליום הראשוןבערב של היום הראשון נכין אוכל, אני מציעה שאני אעשה קניה מרוכזת של אוכל לערב היום הראשון וליום השני. מי שבעד שיצביע. (אף אחד לא הצביע)מים:4 ליטר לבנאדם ליום + לפחות ליטר נוסף לבנאדם לבישולים של הערב (היה)לינה:בנקודת המפגש של כביש 85 ונחל עמוד - משם גם נתחיל ביום השני (לא ישנו שם בסוף)תביאו שק"שים ומומלץ אוהלים. (4 אוהלים - שניים ענקיים ל-6 אנשים)תביאו בגדי ים, אנחנו מסיימים את היום השני בכינרת, אמור להיות חם וכיף. (הבאנו. אכן היה חם וכיף)ציוד משותף (תתנדבו):2 גזיות (בלה, דניאל?) (היתה רק אחת, הסתדרנו)סיר גדול לפסטה בערבסיר נוסף קטן לתה (אופציונלי)תבלינים (מלח פלפל) (לא מבין בזה)קרש חיתוך (בלה)סבון כלים וסקוצ' (היה קרררר לשטוף את הכלים. ורק לי היה)שכל אחד יביא כלים לאוכל וסכו"ם (עדיף לא חד פעמיים)
הציטוט הנ"ל הגיע ממייל ההזמנה - ד"א, הזרוע הביצועית עומדת לבצע שינוי טכנלוגי, עקב ספאמינג, ולהעביר את ההזמנות לקבוצה בספרצוף, שימו לב שאתם שם - שגם הכיל את הטקסט הבא:
מטיילים יקריםבפגרת קיץ, בה ההנהלה השתפרה בנושאים ברומו של עולם, מתחת למים ובבית החולים, נידון העתיד.לאחר דיונים כבירים והתנצחויות שגיבות,ההנהלה הגיעה להחלטה.למרות שעדיין חם,אחרי שכלו כל הקיצין,ראו, גם הקיץ תם לו,צריך לחזור למסורת.תתכוננו, התענוג חוזר.הפעם: יומיים!לקילומטר ה100 של השביל,טיול מאתגר ורטוב,יש אומרים בין הטובים בישראל,יש גם שאומרים (בעיקר הצלע הנשית בהנהלה) שנגיעלכינרת בסוף.רשמו ביומניכם, מרקרו את אאוטלוקיכם.
אקרוסטיכון, damn it, אקרוסטיכון! איך אף אחד לא שם לב?!
טוב, נתחיל.
היום הראשון התחיל איפה שאז התחלנו, ואיפה שרילשיינס התחילה להתחבר לשיפ (בזכותי!) - נחל עמוד עליון, שיוצא הישר מחניון מירון מתחת לכביש בתור צינור ביוב ענק. אז (אז זה פסח לפני שנה וחצי) היה רטוב. הפעם היה יבש לחלוטין (אמצע נובמבר, כן?). מסלול די מגניב האמת. מוצל, מסולע, ועם די מעט אנשים.
 |
| From שביל ישראל - קטע ו |
לגבי הדי-מיעט אנשים, ראינו שלושה סוגי קבוצות ביום הראשון - דתיים, משפחות דתיות שבאו לרחוץ במעיינות, וחבורה ענקית של קיבוצניקים מבוגרים (טוב, זקנים), שזרמו יופי עם הכיפאק-הי.
אחרי עצירה במעיינות הגענו לאיזור בו אריה אז הצליב חרבות. שם חיכה לנו פקח של הרשות למלחמה במטיילים. ולא נתן לנו לעבור. משהו על זה שמאוחר מדי או שקר כלשהו אחר. אבל לנו יש בלה שסיבנה אותו יופי. המשכנו, והבטחנו להתקשר.
 |
| אחרי שבלה סיבנה את הפקח |
 |
| תראו מה השעה |
רצינו להתקשר להגיד לו שהספקנו.
אז הצלחנו להמשיך. התחלנו לטפס, והמסלול נהיה מעניין - היו מקומות שדריכה לא נכונה וקוראים למסוק שיחלץ מהתהום.
 |
| From שביל ישראל - קטע ו |
 |
| From שביל ישראל - קטע ו |
סיימנו את המסלול בזמן מצוין. היה לנו מספיק זמן להתדיין אם אנחנו יכולים לישון שם בסוף הקטע הראשון, או שיבואו פרות וידרכו לנו על האוהל (או יותר גרוע - פקח! יש שאומרים שדוח של פקח על חניה לא חוקית זה יותר מצימר מפנק). אחרי ששי וקטי הציעו שנלך לישון בחיפה, החלטנו לחזור לחניון מירון, איפה שהתחלנו.
 |
| כשאנשים עושים צל גדול... |
 |
| הפרה שזממה לדרוך על האוהל של בלה |
וכך הגענו לנו לליל שישי בחיק הטבע. בעוד בלה ושי מארגנים את הרכבים ליום הבא, קטי את הירקות לסלט, החבר'ה שם בקבר של הרשב"י למעלה נתנו בהילולה, קסניה נטלי ואני הרמנו את ארבעת האוהלים, ופרשנו את המחצלת. מסקנה: אנשי הייטק מקבלים תמיכה מהחברה אפילו כשהם ישנים בחוץ. מסקנה 2#: כשחרדים אוכלים, הם שקטים.
בתפריט:
- פסטה בולונז (במקום בשר - פתיתי טופו. באמת)
- סלט
- לחם
- תה
- עוגת פירורים בלי פירורים
- אם שכחתי משהו, התגובות זה מקום טוב להוסיף (ואני נשמע כמו עורך גרוע בYNET) -
אחרי האוכל, קראתי עיתון של שבת. תענוג. חיפשנו טורפים בשיחים, ולא מצאנו. הלכנו לישון, שינה מתוקה מעוטרת ביללות תנים (בלה נשבעה שהיה אחד לידה).
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
בוקר. צ'יבו וענבל הגיעו לפני אריה. 1-0 לצלע החשובה יותר בהנהלה (סחטיין עליכם ריליינשיפ! מגיעים בזמן!). התארגנות מהירה, וירידה להתחלת קטע ז' - נחל עמוד תחתון. ושוב - התחלת הקטע בתוך מנהרה. הפעם עם חמורים. מגניב.
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
הקטע הזה, לטעמי, היה יפה יותר. הלכנו ממש בתוך קניון ענק ויפה. ברם, היה הרבה פחות מוצל מיום לפני.
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
עצרנו הרבה יותר מיום לפני. מעניין למה. אולי זה כי סחבנו את האוכל עלינו. אולי כי נחה עלינו הרגיעה. אולי כי היה לנו יותר זמן. אולי כי היינו יותר אנשים. אולי כי עוכבנו. היתה שם משפחה, זה היה מוזר: אמאבא, 3 בנים ובת. רק האבא סחב תיק, ודי בטוח שלא היה בו אפילו מים. וראינו אותם די הרבה, בקטעים שכאלה. ופתאום, אחרי עוד אחת מהמנוחות שלנו (קצת לפני העמוד של הנחל) - אנחנו רואים אותם מתחת לאיזה עץ, פותחים שולחן. מאיפה לעזאזל הם הביאו את זה?!
עוד דבר שהעסיק אותנו בדרך היה האנדרואיד החדש של אריה. רק 52 שעות של קינפוג (highly customizable!), והינה, אפשר לפענח את האקרוסטיכון (אחרי רמז עבה כמו חנה לסלאו אחרי שווארמה על מה זה אקרוסטיכון). אנדרואיד או אייפון?
מגיעים לעמוד.
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
עכשיו, זה עמוד.
אחריו, כבר נכנסים למסלול ג'יפים כזה. עוברים בין פרדסים, אוכלים אשכוליות אדומות, נשרפים קצת בשמש, מנסים להבין איפה הרילישנשיפ ואיך לא חם להם לעזאזל כשהם הולכים מחובקים.
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
הגענו לסוף הקטע - הק"מ המאה! - ומסתבר שהוא מסתיים בדיוק באיזה פיצוצייה משודרגת / מזנון דרכים שהוא שם דבר באיזור - הגיעו לשם כמה אוטובוסים של תיירים, כדי לקנות הולי-פלאפל (אבא גנוב פלאשבק). לא הלכנו לים עדיין, הוא היה רחוק. כל כך רחוק, שנתייחס עליו בהמשך. אלה שלא הלכו לחוף בינתיים אכלו ארטיקים.
שמוליק מהמזנון אמר לנו שהחוף זה ממש פה קרוב - יש שביל שמגיע לבית נטוש ואז זה שם. לקחנו לשם את האוטו. מצאנו את הבית הנטוש. מצאנו את החניה. אבל מה - לא רואים ת'מים! יש מצב שצריך ללכת איזה 5 דקות! יש שחיפשו חוף אחר. יש שהלכו עשרה מטרים הצידה, וראו ים. הגענו לחוף. אחלה של חוף. לא עמוס, והשוס הגדול: ממש עם חול! נטול חלוקים, ככה שממש נעים שם.
האמת, זה חוף די חדש. הקו השחור יצר אותו. יצר שם איזה 50 של רצועה. עצוב. נא לחסוך במים!
קצת השתובבנו לנו במים הלא-כל-כך קרירים:
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
 |
| From שביל ישראל - קטע ז |
חתמנו את הטיול המוצלח במסעדה לא מוצלחת שהטלפון של אריה מצא, ואיכשהוא שכנע אותו ואת כל השאר שהיא מסעדת גורמה (לא יכולתי לפקח, קראתי ספר). חיכינו חצי שעה לשולחן, ראינו קוריאנים/יפנים/טאייוונים (בלה פחדה לשאול), קיבלנו שירות מזלזל ממלצר מצלם, ואחרי כאב בטן קטן יצאנו לנו לפקקים.
הבלוג רוצה לאחל בהצלחה לאלעד, קטי ושי שעוברים למקומות קרירים קצת יותר מישראל בנובמבר. כלומר, לא כולם ביחד. קטי ושי, ואז אלעד. כנראה שכאשר שתחזרו, אנחנו עדיין נהיה כאן בשביל. מה שבטוח - סופי תהיה פחות שזופה, בגלל פיחות בכמות הפלאשים.
תוכן פרסומי:
יקירת הבלוג, איילת צור, לא רק שהיא קניינית בחסד ואחלה של פרטנרית לטיול באמסטרדם, היא תכשיטנית (ויש שיאמרו תכשיט בעצמה) ובעלת חברה יוקרתית בשם "מומנטום תכשיטים". תעשו לייק, מה'כפת לכם.
מי שצלח והגיע עד לכאן - מגיע לו להתפנק. תעשו לעצמם כוס של שוקו חם. דחפו פנימה איזה טים-טם. תשאירו איזו תגובה מפרגנת / מבאסת.