קטע י"ח - פוריידיס מימין (או: מה כבר נגמר?!)

קטע קצר ולעניין (יואב, חכה חכה). ולחשוב שהטיול התחיל עם חיכיון ארוך ארוך לשי בר עד שהגיע. ראוי לציין שזהו קטע מספר 18, וטיילו בו 18 אנשים. 

הצג מפה גדולה יותר

הערת ההנהלה - התאגיד הדורסני (ראו פוסט קודם), לא רק שלא שיפר את דרכיו (ועל כן נקודת ההתחלה אינה נקודת ההתחלה), אלא החליט להתעמר בכותבי בלוג זה אף יותר ועל כן נקודת הסיום אינה נקודת הסיום (פרגנו לעצמכם עוד 250 מטר).

- תמונות מהקטע השמונה עשר -

פרטים:

יום שבת, 24 במרץ, קטע י"ח - עופר עד זכרון יעקב.

משתתפים:

מייסדים: בלה, דניאל

ותיקים: נטלי, אדם, יואב, שמוליק, דוד, קסניה, אלכס, אלון

זה שמאוהב ביואב: חיים
3 פעמים: שירה

פעם שנייה-ים: אלון, שי

חדשים: אורנה, עינת

על תקן אלה שבאים, לא רואים אותם והם חותכים הביתה לפני הארוחה: אלכס ודניאל (הבחורה, נא להחליף שם, זה לא יכול לעבוד ככה)

בלטו בחסרונם: נלי (כשנלי לא ביער יש לעצים מספיק שקט ליפול) ואמנון המבריזנים

במקום רשימת ציוד (מה אנשים לא הביאו):

עוגיות - התאומים בזוגיות. אחד עם השני, כמובן, אבל יש גם עופרים בסביבה שמבלבלים אותם. מה שאומר שהאתלט לא יכול להתחייב על הבאת עצמו, וחשוב מכך, עוגיות לטיול. אף אחד לא stepped up, כמו שאומרים בניכר. מאכזב #1. נטלי מתחילה להיעלב באופן אישי.

קרם הגנה - בלה לא לומדת. או שהיא לוקחת את תחביב האפייה יותר מדי אישי.

מכנסיים ארוכים - קוצים רבותיי, קוצים. מתבכיינים רבותיי, מתבכיינים.

זהירות תעבורתית - שי בר על ההגה. שי מגיע באיחור ובלי הודעה מראש. שי מחליט לחנות על הבגאז' של האוטו שלפניו. כולם רואים את שי עושה את זה. כולם צוחקים. הפגוש האחורי מזיל דמעת כאב.

אה - סוף סוף קיבלנו חזרה את השפריצר. אולי בפעם הבאה שמוליק גם ישתמש בו.

הפגוש שפגש

כמה סוגיות שעלינו להעלות בטרם נתחיל בסיפור הקטע. "קטע קטע - שביל ישראל בקטעים" הינו ארגון שחרט על דגלו אהבת ארץ, אהבת אדם ושנאת טמטומת (עוד בחריטה - בחירת התאומים לשבעת פלאי תבל החדשים, הרצת דניאל לנשיאות המדינה ומציאת דירה לבלה). לכן הנהלת קטע קטע התריעה בפני דוד נעמן (או נהמן, יכול להיות שם משפחה די מגניב אם הוא אוהד בית"ר) שהיא לא תסבול פרסונת רשת מגוחכת ברשת הספרצוף. לנאשם תמונת צדודית מזעזעת של "גרגמל", עדות מזעזעת לחג פורים. כאשר הוא נדרש לסוגיה, הוא המשיך לבזות את התאגיד ע"י שימוש מופרז ב"חחחחח", סמיילים מיותרים ועוד טקסט שהמסך אינו יכול לסבול. עקב כך, הושעה דוד מכל תפקיד רשמי באגודה. דוד, אבל תדפיס את הכובעים לפני שאתה הולך. באופן אישי עליי לציין, שתמונת הצדודית האלטרנטיבית של דוד מכילה כובע מעור קנגורו. המפלגה יכולה לתמוך באנשים, אבל כאלה שרוצים לעזור לעצמם גם.

סוגייה שנייה תידרש בסוף הארוחה.

"גרגמל" של דוד

נאספנו כולנו שם ליד עופר, מקום שישנם כאלה שלמדו להכיר במהלך סוף הטיול הקודם. תמונה קבוצתית (18 איש, משהו שבשגרה) ויוצאים לדרך.

לא בתמונה - יואב.

והנה, נגמר הטיול. היה ממש קצר. עצרנו לאכול רק איזה פעמיים.

ובכל זאת:

גילינו שאין הרבה קוצים. הרגל של בלה והרגל של נטלי גילו אחרת.

איזה שיזוף!

הגענו למערת פעמון. כמובטח. אלון הגדיל לעשות והביא לפיד:

זה לפיד מארקפה

אחרי הליכה די רגועה, חצינו נחל, שהיה ממש זורם. 18 איש חוצים נחל, אף אחד לא ייפול? אז ישבנו לצפות. הברחשים המקומיים מאוד נהנו מהסיטואציה. ד"א, נטלי נפלה בגורל. אלון אהרון לא, כי עינת עזרה לו.

אדם: "לעבור אחד אחד. עינת, תעזרי לאלון"

העיקר שהמקל של גרגמל לא נרטב

לאחר חציית כביש (הרבה זמן לא חצינו) הייתה לנו את ההתברברות המסורתית. היא הייתה קצרצרה, כמו כל הטיול הזה.

אין הרבה לספר על המסלול. ובאין מה לספר, נפנה לקולטורה. בפינת הקולטורה, שמוליק משתין:

אלון מנסה להשתין אבל לא מצליח:

שלוש בנות חוזרות עם נייר טואלט ביד:

"אז אמרתי לו, אל תחכה מתוקי, יש לי קקי"

את המסלול סיימנו בפאתי זכרון יעקב. ועתה, צריך למצוא משהו לאכול. צוות של שלושה לקח את המשימה: הליצן נעמן, חיים הגוזל וקסניה המתוקה. כל המסעדות בזכרון דחו אותנו. מסעדה בקיסריה הגלתה אותנו לרוחות הים הסוערות. מסעדה בשרון לא הסכימה לקבל גרגמלים. בצר לנו, נכנסו לדולוריאן וחזרנו 25 שנה לאחור: לחדרה.

חדרה היא עיר מיוחדת. כמו כפר ערבי, כביש ראשי עובר ישר בטבורה. הפופיק: כיכר סמי. סמי הוא אישיות בכירה מאוד בחדרה. יש על שמו כיכר אחת, 8 מסעדות, שלושה גני אירועים וגם נציג חדרה ב"קטע קטע - שביל ישראל בקטעים" זכה להיות השלישי אותו סמי מהל. ישבנו לארוחה בשווארמה ענאן / בחסות סמי, המקום היחיד שפתוח בשבת בצהריים, נכון ל1987, וכמו רוב מסעדות הגורמה לזמן זה, גם שם מותר לעשן בתוך המסעדה.

ניסינו לאכול. ניסינו להצביע על הסמל לקבוצה. למיטב זכרוני אופציה שלוש ניצחה, אבל מי שמחליט בכל מקרה זה יואב (חשבתם שאני אכתוב בלה, נכון?!).

דמוקרטיה בפעולה

ולסיום, היישר מהאייטיז, היישר מחדרה, חסות ראשית של המשקה החדיש "זיפ": הורה חדרה