[הכותרת, כמו גם הפוסט, הוא פרי מקלדתו של אדם. מה שלי יש להגיד על הכותרת זה "!That's what she said"]
היום בתפריט - פוסט אורח של אדם. או יותר נכון, חצי פוסט אורח, ההנהלה תתערב ותנפק אמרות שפר תוך כדי (בדיוק כמו שאתה יודע, דניאל - אני אנסה).
נפתח בהבעת תדהמה מוחלטת מהעובדה שעבר רק חודש וקצת מהקטע הקודם והנה אנחנו שוב על השביל, אם תימשך מגמת הירידה בין קטע לקטע, עד איזור הרצליה אנחנו תופרים טיול פעם ביומיים.
הקטע מסמל גם כניעה טוטאלית למנעמי הטכנולוגיה - היו GPS שמודד צעדים (ושבק חיים הרבה לפני הסוף), מפות על סמך סלולר (שלא רואים בהן כלום, הוסקו המסקנות) ועדכונים חיים לעמוד בפייסבוק (זה דווקא אחלה). ואני אומר - דווקא לא משהו כל הטכנולוגיה הזאת. יותר מדי התעסקות, פחות מדי תפוקה. ועוד יש אנשים פתאום שצצים בלי שאלוהי הפייסבוק שמע עליהם. מזעזע.
עוד קצת יער ומגיעים למקום שראוי לקרוא לו "אה... לפה היינו אמורים להגיע בפעם שעברה...", יש אפילו שלט, משהו עם "יער שוויץ" אבל אני לא בטוח שהוזכרה המילה חניון, בכל זאת 1-1.
ממש אז גם היה למרגלותינו קבר רבי מאיר בעל הנס, "עושה נפלאות" כמו שוויקיפדיה קוראת לו. בחור רציני, הכה בסנוורים חיילים רומאים שרדפו אחריו.
איפשהו אז נפרדנו מהיער (ומהצל. שזה די חבל, היה חם) ועברנו ללכת בשביל שלמרות שלא היה מוצל, היה נחמד מאוד בזכות עצמו, הרבה צמחים וכאלו (שימו תמונה אם יש).
(האמת היא שעד עין פוריה אני לא זוכר הרבה...). מי זוכר?!
חצינו את נחל יחציאל והגענו לעין פוריה לארוחת צהריים. היה צל.
זהו, האמת, לא היה הרבה מעבר לצל. היה נשר שחג בשמיים. שליו בטוח זוכר. רק הציפייה להמשך המסלול בדרך לDudu Garden כמו שסיפר לנו האנדרואיד של בלה.
כאן גם מגיעה השאלה השנייה - מה שמה המקורי של להקת פרל ג'ם תבדל"א?
הגענו למושבה כנרת (דרך גן דודו, מסתבר, לא שמתי לב, אולי זו הייתה האנדרטנה המוזרה עם המטוס...) ואז חלקנו החליט שהוא שוחר תרבות ונכנס לסיור במוזיאון המושבה.
חלקנו החליט שהוא עייף ונכנס לסיור בתחנת האוטובוס של כנרת.
טוב, אז בתור נציג "חלקנו" שנכנס למוזיאון המושבה (ולאחר הצצות חוזרות ונשנות פנימה, העיר בסרקסטיות לא אופיינית שהם זקנים מדי בשביל לשמוע אותנו), אספר על החוויה הדי מיוחדת הזאת:
בתוך המוזיאון, שהוא בעצם שני חדרים, אחד מהם קבלה, קיבלו אותנו 2 אנשים: שמוליק יזרעאלי, ועוד אחת זקנה לא פחות משמוליק שלנו, שבמשך כל השיחה הקלידה במחשב ואפילו לא הכירה בקיומם של חיים אחרים מסביבה. שמוליק הרביץ בנו תורה. "אתם משביל ישראל? רק הולכים ישר, כמו סוס לא מסתכלים הצידה?". אחרי שהסברנו לו שאלה שהולכים ככה הם בסיור בתחנת האוטובוס של כנרת, משכנו את הספסל וישבנו עליו, קיבלנו סיפורי ארץ ישראל מבנאדם שהוא ארץ ישראל.
אז שמוליק הזה סיפר. וסיפר. על הקמתה של המושבה, על בניה המובחרים, שמסתבר שכולם היו לוחמים ללא חת וגם משוררים בחסד (למשל, איתי איתי), וגם כולם מתו בקרב זה או אחר. שמוליק הצליח לשרוד ולכתוב על כך עשרות ספרים. אני לא רוצה לטרחן לכם.
שאלה שלישית - מי הלחין את "לו יהי"? (דניאל, זה היה "לו יהי" שהיה בשיחה עם הזקן במוזיאון?) לא - זה היה "שם הרי גולן". ראה וידאו בסוף
בהמשך לקו התרבותי, ביצענו סטייה קלה לחלוק כבוד (וצל. עדיין היה חם) לכמה מגדולי האומה שקבורים בבית הקברות כנרת - נעמי שמר, רחל המשוררת וברל כצנלסון, פספסנו את הקברים של אלישבע המשוררת ותימני כנרת.
על הפן התרבותי שהפגנו אני מעניק לנו נקודה, 2-1 לנו.
אחר כך הגענו לפינת חמד אמיתית - צל, מים, שקט, ממש יפה. חלקנו אפילו שמו את זה כרקע בנייד.
מסתבר שכל הקומפלקס הזה הוא לכבוד אתון שמתה בשנות ה30 (בובה הי"ד), לא ממציא. חלקנו בוחן מחדש את ההחלטות שלו.
כזו השקעה בשביל אתון? אין ספק, כבוד ויקר לתושבי כנרת, 2-2.
עצירה קטנה בירדנית, צב (במה שמתחיל להיות מוטיב חוזר),
שבט אינדיאני, 732 ילדים, גשר ("גשר"... צינור) מגניב אחד אחרי וטיפוס מיותר על גבעה (אה... רק אני) הגענו לנחל יבנאל הידוע גם בשמו "כמה חם".
זה גם הזמן לספר למי שלא הבין שלא באמת היינו אמורים לעבור את הגשר, אבל המזל הולך עם הטובים, 3-2 לנו, הברבור הכי מוצדק בהסטוריה:
האמת, אולי נחל נחמד ביומיום אבל היה חם מדי והלכנו במקום רחוק מדי מהנחל בשביל להעריך את זה. לפחות ראינו כמה ערסים שנתקעו עם הג'יפ וסיפקו שעשוע לזמן מוגבל.
הליכה מתישה ומשעממת ברמות הכרה משתנות אצל ההולכים עם הפוגה קלה לניגון Imagine בWP7 של דניאל (וצל) הסתיימה בפיצול המיוחל משביל ישראל וההכרה שיבנאל "ממש פה קרוב".
היה "די" קרוב, אפילו הצלחנו, אלו מאיתנו שהלכו לאוטו, למצוא אותו בול כמו שתכננו, בלי שום ברבור.
משם נסענו לכפר כמא, ערש התרבות הצ'רקסית ולמרות כניסה אחת לא נכונה, בזכות איש נחמד אחד ולמרות פיג'ו אדומה אחת מיותרת מצאנו את המסעדה בהצלחה.
האמת, היה צ'רקסי.
שאלת הבונוס - איך אומרים אבן בצ'רקסית?
זהו, ניצחון על הקשקש. הזכרתי שהיה חם?
התשובות.
1 - 2. כמעט 21 ק"מ לפי גוגל, גם אלו שהלכו להביא את האוטו וגם כל השאר.
2 - מוקי בליילוק, לגגל בבקשה.
3 - דניאל, לא זוכר, תענה אתה. למה אתה חושב שאזכור?!
בונוס - למפוצ'ינה. לפרטים נא לפנות לגידי גוב.
אגב, דירוג הנוכחות הרשמי, נכון להיום:
1. דניאל (ללא חיסורים). by design
2. בלה (עם חיסור אחד).
3. נטלי (עם שני חיסורים).
- אני לא ברשימה, אבל כתבתי שני פוסטים ואני בעל כינוי, זה חייב להיות שווה משהו...
ונקנח בשיר המריבה: "כנרת שם הרי גולן", בביצועה של חווה אלברשטיין. מילים: רחל. לחן: דוד יזרעאלי, או נעמי שמר. יש טענות שנעמי שמר גנבה לדוד את הלחן. יש עוד טענה שדוד בן גוריון ניסה לגנוב לדוד את חנה, אישתו. אותה טענה גורסת שדוד עשה לבן גוריון תרגיל. אני מאמין לשמוליק, הבן של דוד.
אז, הנה הוא מגיע, אדם דגן:
נפתח בהבעת תדהמה מוחלטת מהעובדה שעבר רק חודש וקצת מהקטע הקודם והנה אנחנו שוב על השביל, אם תימשך מגמת הירידה בין קטע לקטע, עד איזור הרצליה אנחנו תופרים טיול פעם ביומיים.
הקטע מסמל גם כניעה טוטאלית למנעמי הטכנולוגיה - היו GPS שמודד צעדים (ושבק חיים הרבה לפני הסוף), מפות על סמך סלולר (שלא רואים בהן כלום, הוסקו המסקנות) ועדכונים חיים לעמוד בפייסבוק (זה דווקא אחלה). ואני אומר - דווקא לא משהו כל הטכנולוגיה הזאת. יותר מדי התעסקות, פחות מדי תפוקה. ועוד יש אנשים פתאום שצצים בלי שאלוהי הפייסבוק שמע עליהם. מזעזע.
שאלה ראשונה - באיזו ספרה מתחיל המספר 17 (ק"מ)? תשובות בהמשך.
מפרט טכני:
מפרט טכני:
שבת, 16.4.2011, קטע ט' - יער שוויץ עד יבניאל (או עד 2 ק"מ נוספים של הליכה על האוטו).
משתתפים:
הזרוע הביצועית: בלה.
שאר ההנהלה: דניאל. Say what?!
זו שעשתה מלא קטעים בלי ששמנו לב: נטלי.
ההוא שעשה את קטע ד': אדם.
הצלם הרשמי: אלכס.
הותיקים עם ק' בהתחלה : קסניה, קרן.
שאר הותיקים: אופיר.
פעם ראשונה ועל כן לא ייזכו לסיווג רשמי מעבר לזה: אלון, דורינה, שליו.
לרגל חג הפסח הממשמש ובא לא היו סמבוסקים בנמצא.
אחרי הפיאסקו של הקטע הקודם הגענו נחושים שלא לפתוח בברבור וזה עבד. תרמה העובדה שהתחלנו בהליכת 300 מטר שכבר הכרנו מהפעם הקודמת, אבל בשורה התחתונה 1-0 לטובתינו.
יער שוויץ (והצל שהוא מספק) היו נחמדים אלינו ואחרי צעידה מפרכת של איזה חצי שעה (לפחות!) הגענו להפסקה הראשונה במצפור הדו-מפלסי.
שני מפלסים היו שם, נוף ככה-ככה - העצים הסתירו את רובו. בטח מישהו גם מת שם, לא בדקתי. בטח מת, אפילו יותר מאחד:
הזרוע הביצועית: בלה.
שאר ההנהלה: דניאל. Say what?!
זו שעשתה מלא קטעים בלי ששמנו לב: נטלי.
ההוא שעשה את קטע ד': אדם.
הצלם הרשמי: אלכס.
הותיקים עם ק' בהתחלה : קסניה, קרן.
שאר הותיקים: אופיר.
פעם ראשונה ועל כן לא ייזכו לסיווג רשמי מעבר לזה: אלון, דורינה, שליו.
לרגל חג הפסח הממשמש ובא לא היו סמבוסקים בנמצא.
אחרי הפיאסקו של הקטע הקודם הגענו נחושים שלא לפתוח בברבור וזה עבד. תרמה העובדה שהתחלנו בהליכת 300 מטר שכבר הכרנו מהפעם הקודמת, אבל בשורה התחתונה 1-0 לטובתינו.
יער שוויץ (והצל שהוא מספק) היו נחמדים אלינו ואחרי צעידה מפרכת של איזה חצי שעה (לפחות!) הגענו להפסקה הראשונה במצפור הדו-מפלסי.
שני מפלסים היו שם, נוף ככה-ככה - העצים הסתירו את רובו. בטח מישהו גם מת שם, לא בדקתי. בטח מת, אפילו יותר מאחד:
 |
| משמאל: רשימה של אנשים מתים |
ממש אז גם היה למרגלותינו קבר רבי מאיר בעל הנס, "עושה נפלאות" כמו שוויקיפדיה קוראת לו. בחור רציני, הכה בסנוורים חיילים רומאים שרדפו אחריו.
 |
| הנה הקבר |
 |
| לתמונה הזאת התכוונת? |
חצינו את נחל יחציאל והגענו לעין פוריה לארוחת צהריים. היה צל.
זהו, האמת, לא היה הרבה מעבר לצל. היה נשר שחג בשמיים. שליו בטוח זוכר. רק הציפייה להמשך המסלול בדרך לDudu Garden כמו שסיפר לנו האנדרואיד של בלה.
כאן גם מגיעה השאלה השנייה - מה שמה המקורי של להקת פרל ג'ם תבדל"א?
הגענו למושבה כנרת (דרך גן דודו, מסתבר, לא שמתי לב, אולי זו הייתה האנדרטנה המוזרה עם המטוס...) ואז חלקנו החליט שהוא שוחר תרבות ונכנס לסיור במוזיאון המושבה.
חלקנו החליט שהוא עייף ונכנס לסיור בתחנת האוטובוס של כנרת.
טוב, אז בתור נציג "חלקנו" שנכנס למוזיאון המושבה (ולאחר הצצות חוזרות ונשנות פנימה, העיר בסרקסטיות לא אופיינית שהם זקנים מדי בשביל לשמוע אותנו), אספר על החוויה הדי מיוחדת הזאת:
בתוך המוזיאון, שהוא בעצם שני חדרים, אחד מהם קבלה, קיבלו אותנו 2 אנשים: שמוליק יזרעאלי, ועוד אחת זקנה לא פחות משמוליק שלנו, שבמשך כל השיחה הקלידה במחשב ואפילו לא הכירה בקיומם של חיים אחרים מסביבה. שמוליק הרביץ בנו תורה. "אתם משביל ישראל? רק הולכים ישר, כמו סוס לא מסתכלים הצידה?". אחרי שהסברנו לו שאלה שהולכים ככה הם בסיור בתחנת האוטובוס של כנרת, משכנו את הספסל וישבנו עליו, קיבלנו סיפורי ארץ ישראל מבנאדם שהוא ארץ ישראל.
אז שמוליק הזה סיפר. וסיפר. על הקמתה של המושבה, על בניה המובחרים, שמסתבר שכולם היו לוחמים ללא חת וגם משוררים בחסד (למשל, איתי איתי), וגם כולם מתו בקרב זה או אחר. שמוליק הצליח לשרוד ולכתוב על כך עשרות ספרים. אני לא רוצה לטרחן לכם.
 |
| שמוליק מרביץ. תראו כמה תמונות יש מסביב. |
שאלה שלישית - מי הלחין את "לו יהי"? (דניאל, זה היה "לו יהי" שהיה בשיחה עם הזקן במוזיאון?) לא - זה היה "שם הרי גולן". ראה וידאו בסוף
בהמשך לקו התרבותי, ביצענו סטייה קלה לחלוק כבוד (וצל. עדיין היה חם) לכמה מגדולי האומה שקבורים בבית הקברות כנרת - נעמי שמר, רחל המשוררת וברל כצנלסון, פספסנו את הקברים של אלישבע המשוררת ותימני כנרת.
על הפן התרבותי שהפגנו אני מעניק לנו נקודה, 2-1 לנו.
אחר כך הגענו לפינת חמד אמיתית - צל, מים, שקט, ממש יפה. חלקנו אפילו שמו את זה כרקע בנייד.
מסתבר שכל הקומפלקס הזה הוא לכבוד אתון שמתה בשנות ה30 (בובה הי"ד), לא ממציא. חלקנו בוחן מחדש את ההחלטות שלו.
כזו השקעה בשביל אתון? אין ספק, כבוד ויקר לתושבי כנרת, 2-2.
עצירה קטנה בירדנית, צב (במה שמתחיל להיות מוטיב חוזר),
 |
| בטח יש פה צב |
שבט אינדיאני, 732 ילדים, גשר ("גשר"... צינור) מגניב אחד אחרי וטיפוס מיותר על גבעה (אה... רק אני) הגענו לנחל יבנאל הידוע גם בשמו "כמה חם".
זה גם הזמן לספר למי שלא הבין שלא באמת היינו אמורים לעבור את הגשר, אבל המזל הולך עם הטובים, 3-2 לנו, הברבור הכי מוצדק בהסטוריה:
 |
| ושבט שקר כלשהו מהצופים פחד לעבור את הגשר צינור הזה |
האמת, אולי נחל נחמד ביומיום אבל היה חם מדי והלכנו במקום רחוק מדי מהנחל בשביל להעריך את זה. לפחות ראינו כמה ערסים שנתקעו עם הג'יפ וסיפקו שעשוע לזמן מוגבל.
הליכה מתישה ומשעממת ברמות הכרה משתנות אצל ההולכים עם הפוגה קלה לניגון Imagine בWP7 של דניאל (וצל) הסתיימה בפיצול המיוחל משביל ישראל וההכרה שיבנאל "ממש פה קרוב".
היה "די" קרוב, אפילו הצלחנו, אלו מאיתנו שהלכו לאוטו, למצוא אותו בול כמו שתכננו, בלי שום ברבור.
משם נסענו לכפר כמא, ערש התרבות הצ'רקסית ולמרות כניסה אחת לא נכונה, בזכות איש נחמד אחד ולמרות פיג'ו אדומה אחת מיותרת מצאנו את המסעדה בהצלחה.
האמת, היה צ'רקסי.
שאלת הבונוס - איך אומרים אבן בצ'רקסית?
זהו, ניצחון על הקשקש. הזכרתי שהיה חם?
התשובות.
1 - 2. כמעט 21 ק"מ לפי גוגל, גם אלו שהלכו להביא את האוטו וגם כל השאר.
2 - מוקי בליילוק, לגגל בבקשה.
3 - דניאל, לא זוכר, תענה אתה. למה אתה חושב שאזכור?!
בונוס - למפוצ'ינה. לפרטים נא לפנות לגידי גוב.
אגב, דירוג הנוכחות הרשמי, נכון להיום:
1. דניאל (ללא חיסורים). by design
2. בלה (עם חיסור אחד).
3. נטלי (עם שני חיסורים).
- אני לא ברשימה, אבל כתבתי שני פוסטים ואני בעל כינוי, זה חייב להיות שווה משהו...
אדם - סחטיין.