קטע כ"ח - מבוא ביתר עד צומת-בלי-שם לכיוון בית שמש (או - שובו של הקאמבק)

לפני הכל, דיסקליימר, כמו שאומרים הגויים - הפוסט היה מוכן בערך דקה וחצי (=יומיים וחצי) אחרי הטיול, אלו הצלמים שהתרשלו בתפקידם ולא העבירו תמונות.

פוסט בלי תמונות זה כמו טיול שמתחיל בזמן. לא עובד.
ועוד אחד - פוזרו על ידי הח"מ המון הצהרות על זה שהוא לא כותב יותר, אבל הבטחתי לבלה, אז הנה אנחנו.


הצג מפה גדולה יותר

- תמונות מהקטע העשרים ושמונה -

כן, מפה לא שימושית במיוחד, הלכנו הרבה יותר, אבל מסתבר שיש לגוגל ימבה כסף לשים על ווייז ולא קצת פחות לסדר את שביל ישראל במפות שלהם. לכו תבינו.
חוץ מזה, רק בלה יודעת לעשות את הקסם של להשלים את החלקים החסרים.

אוקיי, Long Time No See, נראה אם אני עדיין זוכר איך עושים את זה.

שבת, 01.02.14, 15 ק"מ בערך, הרבה ירוק (כמו שהבטחנו) ו-12 הלכים אמיצים.

- גיבורים - בלה, דניאל, נטלי, אדם (aka להמשך הפוסט הזה - אני).

כן, ממש עכשיו החלטתי שבעקבות מחדלים קודמים של גיבורים שמקבלים את התואר ומתחילים לזרוק, הועלה הסף וזה מה שיש.

- ותיקים - דוד, קסניה, עדי, שירה, אלון גפני, חיים (בהזדמנות זו - מזל טוב על המינוי לאחראי צמחייה של קטע-קטע. מהמוצלחים בתולדות הארגון).

אגב מינויים, א. תרבות, האלון השני, מהמינויים הכושלים בתולדות הארגון, כנראה נעלם ללא שוב.

מכיוון שאנחנו אנשים תרבותיים וצריך אחד הוחלט ברוב קולות (שלי) למנות את שירה לא. תרבות אחרי שהפגינה פוטנציאל בנסיון לארגן חידון בטיול הזה. מזל טוב שירה!

אגב מינויים 2, ההנהלה החליטה במשותף כי דוד ממונה לתפקיד היוקרתי של הצלם הרשמי בתקווה כי הפעם המינוי יחזיק מעמד. דוד, ראש מחלקת תיעוד חזותי זו אחריות גדולה והמינוי ניתן לאחר מחשבה רבה. אנחנו לא רוצים להוציא לך את הרוח מהמפרשים ככה על ההתחלה, אבל בפעם הבאה - שלח את התמונות מהר יותר.

חזרנו למשתתפים.

- חדשים מהניילון - אריק, רעות.

- איתנו ברוחו - שמוליק.

התחלנו באיחור, שוב (נטלי, מה יהיה? את לא מאיימת כמו פעם) אבל מסתבר שזה לא היה משמעותי וכמו (כמעט) תמיד סיימנו באיזור 15:30-16:00. ככה זה, לא משנה כמה קילומטרים, אנשים או עליות יש, מסיימים באותה השעה. לדעתי אם רק נחליט אפשר להרביץ את האנאפורנה איזו שבת.

ההתחלה היתה בעין קובי (אני ספציפית התחלתי בנסיונות של דניאל להיזכר איך מגיעים עם האוטו לצד השני של העין) כשהפעם לא היתה חתונה (מי שיודע - יודע).

כן היה יופי של מזג אוויר ואיתו קצת עליות-ירידות. האמת? לא נורא בכלל. גם שירה לא התלוננה (מצטער שירה, ריליישנס כבר לא באיזור ומישהו צריך למלא את התפקיד).

עד חירבת דרבן אין הרבה מה לספר. היה את הקבר הלא מרשים במיוחד של השייח' ההוא, ארוחת צהריים מוקדמת מדי וזהו בערך.

זה המקום לספר שמשפחת רביד טענה בתוקף שאני לא מפוקס, אז יש סיכוי שהיו דברים מרגשים בטיול הזה שאני פשוט לא זוכר. עם קהל הקוראים הסליחה.

משם המשכנו (לא על השביל) לכיוון עין אוזן.

אז כן, המטרה הרשמית היא ללכת על השביל, אבל עזבו שטויות, לא באמת יצא לכם יותר ארוך, רק לי ולדניאל שהגענו לסוף האמיתי (אגב, למה אף אחד לא סיפר לדניאל שאנחנו לא על השביל?).

בכל מקרה, מבחינתי כל עוד אני בכיוון כללי בסדר, אין לי בעיה. זה שאתם הולכים אחרי, זו כבר בעיה שלכם.

טענותיכם נדחות על הסף, לא ברבור ולא נעליים. רוב הזמן ידעתי איפה אני בדיוק ובשאר איפה בערך, זה לגמרי מספיק.

ללכת על השביל זה לחלשים.

חזרנו לשביל בעין מטע. אמא אקראית שעברה מולנו המשיכה למכור לילדי ישראל את הבלוף שהצבע של השביל מסמן את דרגת הקושי שלו (כן, בדקנו) ואחרי עליה קטנה הגענו לחירבת חנות. משם החלק המלכותי במסענו.

המדרגות הרומיות ודרך הקיסר אכזבו אותי עמוקות והיו, באין מילה אחרת, מעפנות.

היית מצפה שבשביל קיסר היו מארגנים משהו מושקע יותר מ6-7 מדרגות אבן לא נוחות במיוחד. ליהודה קיסר זה לא היה קורה.

מדרגות מעפנות. בתפקיד אדריאנוס - עדי. הכי אצולה בתמונה הזו.

בית הבד נראה טוב יותר בתמונה של האיוונט מאשר במציאות ולא מרשים בכלל.

מה שכן נראה מרשים במציאות הוא החניון של בית הבד שנראה נקודת סיום מוצלחת למדי לרובכם. יש מצב, אבל זו דמוקטטורה להזכירכם (כאן א. תרבות הטריה דווקא התלוננה קצת). עוד קטע קצר והגענו לנקודת הסיום המאולתרת ליד צומת-בלי-שם ממנה רק אני ודניאל (במה שממשיך להיות מוטיב חוזר) הגענו לנקודת הסיום הרשמית.

בפעם הבאה תראו מה פספסתם.

כמו שציינו בהזמנה לארוע, חגגנו את יום ההולדת הרביעי לארגון קטע-קטע וכמיטב המסורת הייתם צריכים להביא דברים טעימים.

היו בראוניס של שירה, בראוניס של גפני בלי קמח (מטורף העולם הזה שאנחנו חיים בו, עוגה בלי קמח), עוגיות לא ברורות של קסניה (היה שם קינמון והן היו טעימות, אבל לא ברורות) ועוגיית 37% שדוד נתן לי (גם לכם? אין לי מושג. כשאני אכלתי עוגיה לא נראיתם באופק, הלכתם לאיזה עין, מנפלאות ה"ברבור" שסידרתי לכם).

מספרים לי שאריק גם הוציא במבה ברגע שאני ודניאל נעלמנו. נחליק את זה כי זו פעם ראשונה - בגדול, אנחנו אוהבים מתוק.

בלה איכזבה את נטלי כשלא הביאה משהו טעים (אני לא שמעתי הבטחות, אז לא התאכזבתי) ואת שנינו כשלא הביאה לטעום פיצה (סתם שיקול דעת לקוי, פיצה זו יופי של ארוחת בוקר). ידה של בלה בכל כפי שנכתב כאן יותר מפעם אחת ולכן הכל בסדר (אבל בחייאת, תביאי לטעום פיצה בפעם הבאה).

(פה היתה אמורה להיות תמונה של אוכל, אבל אין. דוד, עבודה רבה לפניך).

אם אנחנו כבר באגף הקולינריה (או סתם כי אוטוטו נגמר הפוסט הזה) הטיול הסתיים בחומוס באבו גוש (אבו שוקרי המקורי מספר אחד או משהו כזה) שהתברר כמוצלח בטיול הקודם (ויש גם שירותים כחלק מהדיל!).

כנאפה לא רעה בכלל והביתה.

חומוס של סוף. לא בתמונה - ז'אק כהן. מזל.

אה, כן, חיים. אני מבקש להזכיר שאתה חייב לנטלי המבורגר על ההתערבות שלכם. תיזהר, היא בעייתית.

בשביל לסגור את נושא ההתערבויות (והפוסט הזה. ארוך מדי ובינוני להפליא, נמאס לי), דניאל התערב עם בלה על כך שישלים את הפוסטים החסרים בתמורה לעוגת היומולדת המושקעת ever (כך במקור) שבלה תכין לו (טיפ של אלופים - לכו על כשלון מפואר של דניאל).

ולבסוף, רגע אחד של רצינות.

עד היום פורסמו בבלוג הזה 24 פוסטים על הטיולים השונים.

מתוכם דניאל כתב 14, אני כתבתי 5 ועבור 5 קטעים לא פורסם באמת פוסט (יוצא 24, בדקתי).

לא זכינו לחזות בפרי מקלדתו של דניאל מאז ספטמבר 2012.

האמת, ממש חבל, בעיקר כי הוא כותב טוב ממני.

דניאל שוב הביתה!

דניאל שוב הביתה!