והפעם - פוסט מעניין הרבה יותר מהטיול
עצמו (לא חוכמה גדולה, כן?). הי, אבל אכלנו גלידה!
פרטים:
יום שבת, 9 ביוני, קטע כ' - קיסריה עד
נחל אלכסנדר.
משתתפים:
מייסדים: בלה, דניאל
חבר הנהלה מן המניין, קמר"ש
הלור"ל: אדם
ותיקים: נטלי, קסניה, אלכס, נלי, עדי
(מנצל מעמדי כקמר"ש הלור"ל).
כ"כ ותיקה שחושבת שמגיעה לה קטגוריה נפרדת - נטלי. אז הנה, קטגוריה נפרדת. אבל זהו.
(וזהו גם עם זה).
ותיקים ומרשים לעצמם להתלונן על קטע משעמם בפני ההנהלה, כאילו הם אורי דביר זצ"ל: יואב, שמוליק
כ"כ ותיקה שחושבת שמגיעה לה קטגוריה נפרדת - נטלי. אז הנה, קטגוריה נפרדת. אבל זהו.
(וזהו גם עם זה).
ותיקים ומרשים לעצמם להתלונן על קטע משעמם בפני ההנהלה, כאילו הם אורי דביר זצ"ל: יואב, שמוליק
ותיקים ומתוקים: אריה, מירי, אלון
שייייייי בררררררר: שי
ע"פ מיטב המסורת, על תקן החדשה
שבאה לטייל וחותכת לפני המסעדה בסוף - אנג'לה
רשימת ציוד:
הפעם ביקשנו, לכבוד סגן אלוף העולם
הטרי בשח, לבוא רוסיים. לצערנו, רק אלון בא בסנדלים. וגם זה היה בלי גרביים. אפילו
הרוסיים האמתיים אצלנו (אתם יודעים מי הם - חוץ מבלה, שהיא סינית בכלל) לא באו
מנודנדים מוודקה.
אני חושב שהפעם ההזמנה הייתה מגניבה,
וזה גם חוסך לי בלכתוב עוד טקסט, אז הנה:
והפעם, כמחווה לסגן אלוף העולם הטרי בשח, קטע רוסי מאוד. נא לבוא עם סנדלים עם גרביים.מתחילים בתחנת הדלק בקיסריה (AKA הפיקאפ בר של אלון), עוברים דרך אולגה, חוצים שוב את כביש 2 ברולטה רוסית, עוברים דרך יער חדרה (אולי, אם יהיה לנו מזל, נוכל להבחין ברוסים משחקים במשחקי תפקידים), ואז מגיעים לנחל סשה (הצברים מכירים אותו בתור נחל אלכסנדר).
מפגש: 9 בבוקר בנחל אלכסנדר (הירידה לנחל אלכסנדר מכביש החוף כ 1 קמ אחרי מחלף ינאי. לבאים מדרום כמובן)הקטע הבא: 40 ק"מ מרגשים של ריצה על החוף, ובסופם קומזיץ ומסיבת אמצע שביל - מסיבת אוזניות, תתחילו לחשוב מה אתם רוצים לנגן
אז נפגשנו בבוקר, ואני הגעתי
ראשון! באמת הפעם! נמרחנו, בדקנו לאן הולכים, והתחלנו ללכת.
טוב, תראו. כולנו חושבים שהקטע
הזה לא היה חזק במיוחד, ורובנו יצאנו בתחושה שהוא היה די משעמם. אבל זה לא הוגן.
זה כמו לשים את ugly kid joe אחרי גאנז. כמו גמר ליגת האלופות
לפני גמר גביע הטוטו. כמו פאקינ' צביקה פיק לפני שלמה ארצי.
 |
| "איזה פונט יפה!" |
אז כשבהתחלה השיא ההמשך פשוט לא יכול
להשתוות.
תראו את זה:
כן, כן. פגשנו את חזקי, האמיתי.
הוא בדיוק הדריך אריות ולביאות צעירים מארגון ה-Lions שהוא ארגון
המתנדבים הגדול בעולם. הוא הדריך אותם במקום מרגש מאין כמוהו - שפך נחל חדרה בואכה
הארובות המעשנות של חברת החשמל. אבל הי - אם זה מספיק טוב לנתן יונתן מי אנחנו
שנלין.
אחרי שיא כזה היינו צריכים פשוט לסוב
על עקבותינו ולסגור את הבסטה. פחדנו להתברבר, אז המשכנו.
ד"א, נטלי - למה קראת לקטע
"בלה המ"פ"?
ההמשך היה חצי מרגש ביער הנפלא שליווה
אותנו לקטע המשעמם בשביל עד כה: כביש ארוך, ישר וצחיח. כל כך משעמם שהיו פסי האטה
כדי שהנמלים שחוצות אותו לא ישתעממו. הכביש עצמו היה משועמם כל כך שהוא צפה
בשידורים חוזרים של בוריס גלפנד מגרד בראש באליפות העולם בשחמט. אני מת על בוריס,
הוא כל כך הפועל. הכביש הזה הזכיר לי נסיעות של 8 שעות בארגנטינה, פחות הפרות בצדדים.
אבל אורי דביר ממולח היה. ולאחר
הדרך המייבשת, הוא דאג למקם גלידה רכה, מצוינת ומרגשת - גלידת תל חנן, שמה באולגה.
עצרנו ללקלק, לפני שחצינו את כביש החוף בפעם השנייה בטיול.
 |
| "מזל שדוד לא הגיע ונשארה לנו גלידה" |
 |
| "זו תת-ח'ירבה של חדרה" |
 |
| the twins unleashed |
 |
| "הי! אני גבוהה מדי בשביל משהו!" |
אבל קטע כ' קטע ערמומי הוא. אחרי
המנהרה המרגשת הזאת, נתן לנו בדיונות. התפצלנו. שי, אדם, אלכס ועוד מישהו החליטו
לחפש נווה מדבר איפשהו. הנה הם הולכים:
 |
| "לאן נעלם השביל? ילדים, צבעו יפה את הציור, ורק את הנעלם השאירו בלבן. אבל אם הוא פה הרי שהוא לא נעלם. אז שכחו מזה ילדים, לכו תציקו לאמא" |
התאחדנו איפשהו בנחל אלכסנדר, הבאמת
באמת יפה (וגם נוסטלגי, העלייה הזאת מהנחל לכיוון החורבה מזכירה ילדות רחוקה,
טהורה ותמימה). חבל שלאף אחד כבר לא היה כוח יותר אפילו להסתכל עליו.
 |
| "אני מחזיקה עץ!" |
 |
| "איזו אהבלה זו, מחזיקה עץ" |
"יום הולדת לראיס! יום הולדת
לראיס! יום הולדת, לראאאאאאייייס. יום הולדת לראיס!"
והלכנו הביתה.
תכל'ס, היה מגניב.
הקטע הבא הוא רשות לכל מי שאינו אני.
הקטע יהיה קטע מרגש ויכיל בין 30 ל-40 ק"מ של חול, ים שמש וריצה מענגת, מנחל
אלכסנדר ועד חופי הרצליה. מסיבת החצי שאחריו הינה חובה ואינה רשות - בואו
בהמוניכם, נעשה מנגל.
תבואו, יהיה קוסם.
קליפ סיום (וזה עוד היה המשחק הכי מותח):
קליפ סיום (וזה עוד היה המשחק הכי מותח):
אסור לכם לפספס את דקה 35:17.