טוב, הפוסט הזה הולך להיות בסימן פסח (זוכרים? לא מזמן). מצות, אם לדייק.
מה שאני בא להגיד זה שממש כמו מצות יש פוסט כי זו המסורת.
עוד ממש כמו מצות, הוא לא משהו בכלל לדעתי.
ככה יצא, לא בא לי טוב הפוסט הזה. המוזה, אם הייתה כזו, נעלמה איפשהו בעלייה לתל עזקה.
מצד שני, אני זה מה שיש בימים אלו, מצב הבלוג כמצב העוגיות בטיולים.
לא מתחייב שזו המפה, אצלי למשל גוגל מתעקשים שבעצם את כל השביל עשינו באיזור חברון.
אז טיילנו.
שבת, 12/04/14. משהו כמו 15 ק"מ שנגמרו מהר מהצפוי (ושלחו לפח האשפה של ההיסטוריה את התיאוריה שלי מהפוסט הקודם שתמיד מסיימים באותה השעה).
היו שם בלה, נטלי ואדם מצד הממש ותיקים.
קסניה, דוד, עדי, חיים וגפני מצד הותיקים.
ז'ניה ואלעד (כזה שמגיע בלי מצלמה וסופי) מצד החדשים.
לאכזבת כולנו (במיוחד קסניה), חיים הגיע נטול הפיני שהובטח (כזה מפינלנד, כן?).
סה"כ עשרה אנשים. רו"ח פיקחה על הספירה.
התחלנו ללכת באיחור סביר לגמרי, אם כי חשוב לציין כי זה די במקרה. אנשים מסוימים, למשל אני וכל שאר שוכני האוטו של דוד הגענו בזמן. אנשים אחרים, למשל א. סדר ומשמעת, איחרו. רק אומר.
ממש כמו שתכננתי (לא באמת. אורי דביר תכנן, אני סתם בדקתי במפה מראש), עלינו ואז ירדנו ושוב עלייה ושוב ירידה ואז עלייה ו... הבנתם את הרעיון. היה נוף יפה תוך כדי והיו ימבה נמלים (מהסוג השחור שהולך על האדמה, לא מהסוג עם משכורות מופקעות ואלון חסן).
 |
| טוב, היו גם שמיים. ככה זה כשהצלם הרשמי כבר מחשב את קיצו לאחור. מזל טוב! |
חלפנו על פני קיבוץ נתיב הל"ה עם תמי4 שלהם (תוכן פרסומי, חבל שלא סגרתי איתם מראש) וצלחות הלוויין של עמק האלה (זה של YES לפי א. סדר ומשמעת. שיט! עוד תוכן פרסומי שהולך לאיבוד) ועצרנו להפסקת עדיין-לא-ארוחת-צהריים כשתל עזקה המאיים משקיף עלינו באופק.
איפשהו שם גם ראינו לראשונה את האבא והילד שמתאמנים לכיבוש החרמון במקרה והסורים יעשו מחטף.
מספרים לי שהם המשיכו עד בית גוברין (ספוילר - בקטע הבא תגלו כמה זה אומר) ובנוסף הם הלכו עם תיקים רציניים כאלו על הגב. נראה שהאבא נהנה והילד לא מסוגל לברוח מפאת המשקל העודף על הגב.
בלה ועוד כל מיני אנשים התקנאו בילד והחליטו להעמיס 5 ק"ג של לימונים גנובים (בסדר, חצי גנובים, מהאדמה) בתיק.
זה מעניין בעיקר כי בלה הבטיחה פאי לימון מכל הסיפור. נטלי בטח תתאכזב מהעניין כמו תמיד.
תל עזקה. עלייה לא נחמד, אבל האמת היא שהיו גרועות יותר והיה נוף נחמד למעלה, אז בסדר.
היה שם בנוסף תבליט כזה שטוען שתל עזקה זה בעצם קו ראשון לים (במובן הרחוק של ראשון, אבל ראשון). ניסיתי לבדוק, אבל היו עצים שהסתירו, אז אני לא יודע מה להגיד לכם.
היו גם ספסלים אבל למרבה הצער לא היה קשר בינם ובין הצל.
 |
| בתמונה - תל עזקה. כמו כן בתמונה - איזשהו צמח. חיים לא הסביר לי. |
בהמשך דפנה אחת עשתה לנו טיזינג עם קוד QR שהיה אמור להוביל אותנו למסע מרגש לכיוון חרבת שקלון. זה נגמר בקוד הראשון ולא היה מרגש בכלל, אבל לשקלון הגענו (גם שם, כמו בדרך, לא היה מרגש).
אה, כן, באיזשהו שלב התעקשתם לנהל שיחה על כל מיני מסעדות תל אביביות שנלך לאכול בהן אחרי הטיול. זה היה חסר סיכוי, אבל יפה שניסיתם. אני, אגב, קמתי והלכתי במחאה, אם מישהו פספס.
זהו בערך. בסוף הגענו למצפה משואה ולמגדל התצפית שבניגוד לתחזיות דווקא היה חצי פתוח (ז"א, פתוח, אבל אפשר לעלות רק עד החצי) וכלל בתוכו גם שומר מטעם קק"ל או משהו. מי שלא טיפס, לא הפסיד כלום.
רגע לפני הסוף (של הטיול ושל הפוסט), ציון לשבח לעדי שבנסיון אחרון להציל את המולדת הפתיעה בעוגיות 37% משודרגות (טריפל משהו) שהיו אחלה והחלק של הטיול בטיול הזה נגמר רשמית.
 |
| תמונה של סוף. בהזדמנות זו - מיניתי את עצמי רשמית לתפקיד זה שמחליט מתי בסדר לזוז כשהמצלמה של דוד עומדת ברשות עצמה. |
אחרי שיחה עם מי שלטענתו ניהל את המסעדה במצפה משואה עד שנסגרה, הסתבר לנו שאכן ההיצע הקולינרי לא משהו באיזור הזה ומחשבות ייאוש על אבו-גוש התחילו כבר להתגנב לראשו של מי שזה מעניין אותו (אותי לא מי יודע מה).
כאן הפתיעה ז'ניה ושלפה את קלף ה"לפני כמה ימים הייתי פה באיזו מבשלת בירה עם העבודה והיה אחלה". זרמנו איתה ומצאנו את עצמנו במבשלת אביר האלה בצפרירים.
באמת היה אחלה (חדשים - ללמוד מז'ניה, או המלצות מוצלחות או עוגיות. בעצם לא "או", עוגיות ונמשיך משם).
בקצרה לטובת מי שלא היה - פופקורן עם זעתר זו יציאה מוצלחת, הבירה מספרים לי שהיתה טובה וסלק עושה להמבורגר צבע של רייר גם כשהוא מדיום.
תודה מיוחדת לאחראית סדר ומשמעת שסידרה קינוח ו10% הנחה והשכיחה את האיחור שלה.
אה, לא, הנה נזכרתי בו.
 |
| דניאל, שוב הביתה. העיזים של קטע 29. |