קטע כ"ב - חוף הצוק עד פארק אפק באופניים (או: והיום סיפור)

- תמונות מהקטע - 

מידע חיוני:
יום שבת, 8.9.2012
קטע עשרים ושניים בשביל - חוף הצוק שבתל אביב, עד פארק אפק (או פארק מבואות הירקון, זה אומר איפה שהירקון מתחיל). עשינו אותו באופניים.

משתתפים:
שי אינדרואין
אלון לאנס-חד-ביצה
דניאל מרקס

בעקבות הפוסט האחרון שהוא כמעט שנתיים לתוך העתיד (קטע קטע - שביל ישראל בקטעים הוא ארגון חדשני, מחדש ומעריץ את מרטי מק'פליי), געשה המרשתת מכמות המלל שנכתבה, הביקורות שספגה נבחרת שלושת האריות בעקבות הדחתה המוקדמת מגביע העולם בכדורגל (לא צריך להיות דוק סמית' בשביל זה) טבעו בקיתונות הבוז שהוטחו בכותב על עזות המצח שהפגין כאשר שרבט פחות ממאתיים מילה.
אי לכך ובהתאם לזאת, הפקת הלקחים הוטלה על אגף תרבות, טקסט ושלטי מזגן. הם עשו לילות כימים (יש אנשים שכותבים "ימים כלילות" אבל אין בביטוי זה שום משמעות. מי שעושה ימים כלילות הוא סטלן בהגדרתו) ושקדו על הכנת הדו"ח הממצה. קצת סטטיסטיקה:
• 429 עמודים
• בלי תמונות בכלל
• עמוד 147 ריק משום מה
• 5 ציטוטים משירים
• אחד מהציטוטים הוא משיר באיטלקית
• 13 המלצות לשיפור
• מתוכן 12 המלצות להדחת בעלי תפקידים
והכי חשוב - האגף לקח את הזמן, לכן העיכוב בכתיבת הפוסט לטיול הנפלא שיצאו אליו שלושת האבירים, רוכבים על גבי הסוסים המודרניים: אופני הרים (שני זוגות אופני הרים וזוג אופניים של אשתו של אלון, עליו רכב שי שאין לו מה להוכיח וזאת הוא הוכיח כבר).
אז מה היה לנו שם? החלטנו לרכוב את הקטע התל אביבי של השביל, על מנת לא לאפשר לצלמי הרכילות לתפוס את בלה בבגדים ספורטיביים בעיר הלבנה. הסענו מכוניות לנקודת הסיום, ונפגשנו כולנו בחזית מלון מנדרין שבחוף הצוק בתל אביב. קצת אופנה - אלון הגיע במחלפים שהם הכלאה בין הספורט הלבן למרתון, דניאל הגיע מדוגם כמו רוכב אופני שטח אמיתי, ושי הגיע כמו תייר צרפתי מטוגן - מכנסיים קצרים, כפכפים (כפכפים לרכיבה בשטח. או שהוא אמיץ, או שהוא טיפש, או שהוא שכח) וכובע פטריה צה"לי. הפתעה - אף אחד לא הגיע בטייץ.
אחרי ניפוחי גלגלים ובדיקת תקינות יצאנו לדרך. עוד לא התחלנו וכבר קטע טכני וכמעט שאיבדנו את אלון:

הגענו לטיילת צ'יץ' שמתחילה בחוף תל ברוך ומתמשכת עד יפו. התפתלנו ברכיבה בין היאפים התל אביביים, הגרושות של רמת אביב ג' ורוכבי האופניים האחרים שמתעקשים לאבזר עצמם בציוד מיגון, GPS, סגסוגות טיטניום ומשקאות איזוטוניים כדי לשנע את עצמם מהארומה שבנמל תל אביב לLOVEAT של נמל יפו. חצינו את שפך הירקון בגשר המשוקם, אלון כמעט ודרס צ'יוואוואה, שי עוד לא הבין באיזה צד של השביל צריך לרכוב, והופ - הגענו לפארק הירקון.
עצרנו ללגימה בצד גשר הלבבות. היה רומנטי. לא נוכל לספר מה קרה שם בדיוק - מה שקורה בגשר הלבבות טובע בירקון, חוטף סרטן ומת.

המשכנו, חלפנו על פני מונומנטים פארק-ירקוניים - קיר הטיפוס, החרדי שרץ בפארק, סירתו של סולומוניקו הראשון וקונדופוני, אגם המזרקה. קצת אחרי ראש ציפור, הנוף משתנה. הצמחייה נהיית יותר פראית, השבילים יותר ריקים, ופתאום יש צפארי.
השתובבנו לנו במגרש המשחקים.

קפיצת קנגורו

ככה עושה זאת מקצוען

ים יבשה

סולמות ונחשים

אך די למשחקים! כמו זוג תל אביביים שמתחתן, מצאנו עצמנו ברמת גן.
כמו טבעוניים בשווארמה שמש, מיהרנו לברוח מרמת גן.

היה זה יום קיץ סגרירי, הגלים טולטולו את האופניים והירקון בוגדוני. השביל המשיך להתפתל לאורכו של הירקון, והנוף השתנה - את בנייני המשרדים של רמת החי"ל החליפו שדות ירוקים וחומים, את מגדל NICE החליף הר הזבל התורן, ואת עוגיית החיוך החליף אלון:

הר זבל ברקע

חצינו מעבר מים אחד בהצלחה. עד אשר.
עד אשר הגענו לפיקניק מאולתר שארגן אבא אחד לילדים המנייאקים שלו. הילדים שכשכו להם במעבר המים, וכשראו אותנו מגיחים מהמשעול, התחילו בקריאות קצובות "הלוואי תיפול". קצת נפגעתי כששי הצטרף לקריאות.

היה וידאו, אבל בלה איבדה אותו.
אדם דווקא מצא. הנה:

נפלתי.
המשכנו ועברנו מגרש בייסבול. סיימנו את הרכיבה במבצר אנטיפטרוס. העמסנו הרכבים עם האופניים. רעבים, פנינו לחפש מה לאכול. אבל זה ראש העין. כולם שם תימניים. ודתיים. לא היה כלום בנמצא. כעסנו על אלון, כי חשבנו שאולי נבקר מישהו מהמשפחה שלו בראש העין לאכול קצת לחוח. אבל הוא לא הסכים כי הוא לא לבש את בגדי השבת שלו.
אבלים וחפויי ראש חזרנו אל מישור החוף.
קליפ סיום בהשראה תימנית: