קטע י"ד - נחל ציפורי (או: עוד חוזר הברבור)

איפה את/ה היית ב-3 לספטמבר?

אנחנו היינו בקטע י"ד בשביל ישראל! וגם רובנו הלכנו לעצרת הגדולה, והחשובה.

הצג מפה גדולה יותר
- תמונות מהקטע הארבע-עשר -

פרטים:

יום שבת, 3 בספטמבר. קטע י"ד - נחל ציפורי, מיקב יפתחאל עד צומת זבידאת.

משתתפים:

המייסדים: בלה, דניאל

ותיקים: נטלי, אריה, יואב

משתתפים חוזרים: אלכס, שמוליק, קסניה, נלי, דוד

אלה שחזרו: מתי, חיים, עדי (אבל מה עם המפות עדי?!), קרן, אנדריי

חדשים: מירי, אורן, ג'ני

רשימת ציוד:

בואו נתרכז במה שלא היה. רצינו שתביאו יין. אף אחד לא הביא. אריה אכזב עם עוגיות חסרות מעוף. עדי לא הביאה ערכת קפה (מזל שדוד הביא). עדי לא הביאה מפות ("נגמרה לי המפה"). בלה לא הביאה את אדם ("אמרתי לך שהוא עסוק"). יואב לא הביא את עצמו בזמן.

טיול שבא מהר - רק שלושה שבועות אחרי הקודם, ורק יומיים אחרי פרסום הפוסט על הטיול הקודם. מעניין. לא?

את הפוסט הזה אני כותב כשאני במטוס, בדרך להודו, שותה כוס ביילי'ז משובחת. זה חלק מהעניין - יצאנו לקטע הזה מוקדם יחסית, כי כולם נוסעים לחו"ל. כשאני אומר כולם זה אני ובלה (לא ביחד, לא לדאוג - תמיד אנחנו נוסעים במטוסים נפרדים, לוקחים את כל אמצעי הזהירות). אבל גם עוד כמה טסים - אלון ודוד למשל.
שימו לב - בקטע זה השלמנו 200 ק"מ של שביל!

וזה מביא אותנו להזמנה לאירוע (שהוא הטיול):

אז ניפגש בטוסקנה של ישראל, בתחילת ספטמבר, רגע לפני הטיסות לעוד קטע מרגש בשביל.
בתוכנית: נחל ציפורי. נפגשים בשבת 3/9 ב 9 בבוקר באלון הגליל ליד היקב (אמרנו טוסקנה!), מסיימים ליד רמת טבעון. (אורך הקטע כ 15 קמ')אטרקציה מרכזית: טחנת הנזירים, אחת משבעת פלאי ישראל, ובבעלות הותיקן (ברצינות!).
עד הטיול כבר נמציא סיפור לגבי הטחנה.
תביאו יין

וכהרגלנו, נתחיל בהתחלה. 2 דברים מרגשים ציינו את תחילת הטיול: חזרתה של הגרושה (הפעם עם המשפחה!) והפוני של בלה (בנות, אני מקווה שאתן קוראות את זה: בלה הציבה סטנדרט חדש. ליאת באה עם סטרפלס? בלה לא נשארת חייבת ומגיבה עם תספורת-פן-צבע. מי תציב את הרף הבא? קסניה, זה עלייך). ד"א פוני - לא מביך שבחורות מסתפרות כמו שסוס מסתפר? אריה, מן הסתם, הוא סטנדרט בפני עצמו: הוא רק צריך לתת לתאומים לנשום.

דבר אחד מכעיס: התשבחות והקידום שקיבל יואב בקטע הקודם כנראה עלו לו לראש, כי הוא רשם איחור של 30 דקות! ולא עצר אפילו לקפה בכביש 6!

יואב סוף סוף מגיע.
לא בתמונה: הפוני של בלה. כן בתמונה: קוקו של בלה. שוב, מוטיב הסוס (קוקו == זנב סוס)

התחלנו ללכת. אחרי דקות ספורות - שוב יואב עושה צרות. לא רואים אותו. חשדתי ששמוליק הוא הבעייתי (שוב לא הביא את השפריצר!), אבל הסתבר שהנעליים של יואב מאסו בסוליות. העיכוב גרם לכמה מאיתנו ללכת למקומות מוזרים. חצינו שדה קקי, רק כדי להבין שכל השאר מעבר לנחל. כשחזרנו לשם, הם כבר היו חזרה מעבר לשדה הקקי. הנווט הרשמי בהחלט היה חסר (למה הוא לא בא? היו לו דברים). האחרים לא היו מדויקים יותר, ויש סיפור על שור מאיים. לא מכיר, לא הייתי שם. מישהו רוצה לפרט?

יא! המפה הגדולה הזאת נכנסה לטלפון הקטן הזה!

התאפסנו, המשכנו. שמוליק ראה סברס. החליט לחבוט בו. הסברס חבט חזרה. שמוליק מלא קוצים. שמוליק לא התאפס.

בהמשך, ראינו ממש מים. מים בנחל ציפורי, מי היה מאמין. המים נבעו בסמוך לטחנת הנזירים. כל אחד, בתורו, טבל את ראשו בנחל, כפי שעשו הנזירים (לפני שהותיקן קנו את הטחנה, גירשו את הנזירים ולקחו להם את הפרארי. ד"א, משם הגיע שם הספר המפורסם). בכניסה לטחנה, הסגורה והדי נטושה, מצאנו מספרים. חלוקי נחל ועליהם מצוירים מספרים. לוסטי שכזה. אז עשינו מה שראינו שבלוסט עשו עם המספרים: הצטלמנו איתם!

בדש, איפה אתה!?

בתמונה: אנשים עם מספרים.

בהמשך, עוד סצנה מלוסט - אם הם היו מצלמים בנהלל - ערימת חציר!

אחרי שהצלחנו לעלות, מייד באו מקומיים ( (othersוהורו לנו לרדת. אז ירדנו.

מכאן - כבר חיפשנו את הסוף. באופן פלאי משהו, היה ממש ממש חם. אבל בערך רק אז. כל כמה שניות עצרנו.

ואז כרגיל - ארוחה במסעדת חמודי בזבידאת-רמת טבעון, והביתה למשהו לא רגיל בכלל: הפגנה מרגשת.

ד"א, את הפוסט אני מסיים לכתוב במלון מדהים בהודו. עונת הנדידות אכן החלה.

קטע י"ג - הר יונה עד אלון הגליל (או: מכפר אל הר)

[מצטער מראש. פוסט לא טוב. ומאוחר. אבל מה לעשות, לא יצא הפעם....]

הפעם, על הכותרת המקסימה אחראי הוותיק (ותיק, ומאיים) יואב.

הצג מפה גדולה יותר - תמונות מהקטע השלושה-עשר -

פרטים:

יום שבת, ה13 באוגוסט (אוגוסט! שאלנו), קטע י"ג (י"ג זה 13 בגימטריה, אנחנו נחזור לזה בהמשך): הר יונה עד אלון הגליל.

משתתפים:

המייסדים: בלה, דניאל

הוותיקים: יואב, אדם, נטלי, אריה,

מתמידים: שמוליק, אלון, דוד, ליאת, נלי, קסניה (לא באמת מתמידה, אבל לא רציתי לפתוח קטגוריה נוספת)

חדשים: חיים, יפעת, ענבל

יואב: יואב (שווה לפתוח קטגוריה בשביל יואב)

סה"כ 15. היו אמורים לבוא עוד. למשל, אנט ועדי. אבל פתאום אנשים נהיו חולים וביטלו בדקה התשעים. חולים. באוגוסט. חשוד מאוד. אלכס גם אמר שהוא יבוא. אבל לא בא. זה לא חשוד. לא מתעסקים עם אלכס.

רשימת ציוד:

מלאא מים.

אין מה להגיד, התלבטנו. אוגוסט בלבנט הוא חודש חם. אפילו מאוד. אז שאלנו (אותכם) אם כדאי לצאת. רק שניים לא רצו. אז יצאנו.

האיוונט בפייסבוק שלנו:

טיול בשביל בסימן 13

ערכנו סקר, האם לטייל באוגוסט. 13 אנשים ענו, וברוב קולות: מטיילים!
אז שבת הבאה, 13 לאוגוסט, קטע מספר 13, 13 ק"מ, 13 מעלות (בצל!).

המסלול: הר יונה עד אלון הגליל.

בדרך נעבור בגן לאומי ציפורי ונטייל שם בין כל העתיקות. ציפורי הוא מקום יפהפה.
נפגשים ב 9:30 בשבת בכניסה להר יונה (נקודה A במפה). תביאו מלאא מים.

בציפורי, התרחש סיפור מעניין שמתוארך לתקופת החשמונאים. 13 רבני הגליל מקדמא עדן, תרו באיזור וחיפשו אחר בתולות, בהוראת מתתיהו החשמונאי, ע"מ להביאן לחיילי המהפכה. י"ג הרבנים מצאו במקום 72 בתולות (משם הגיע המספר המפורסם, ד"א). בעקרון, בינגו. אך תשוקתם של הרבנים גברה עליהם, ובבמקום להביאן חזרה למודיעין, לקחו אותן לעצמם. אך אבוי, 72 לא מתחלק ב13, אלא ב12! נפל על חרבו רבן יסתפראל, ע"מ להביא שלום על ישראל.

אנו נבקר בקברו אשר במקום, קבר הפראייר.

את הקבר ראינו, היה מרגש. היו כאלה שלא האמינו לסיפור! *שיעול* בלה *שיעול*

טוב, אז נתחיל בהתחלה. שוב פעם נפעמנו לגלות שיש אנשים שמצטרפים אלינו, למרות שהם לא מכירים אף אחד. יפעת וענבל - וולקאם! (הן פשוט אמריקאיות. וולקאם זה "ברוכים הבאים" באנגלית. באנגלית יש מעט מאוד הבדל בצורת הפנייה לגברים ונשים, לכן "וולקאם" זה גם יכול להיות "ברוכות הבאות").
את שמוליק, שכולנו מכירים כספר צמרת, הופתענו לראות עם מוצ'ילה עצומת מימדים. התמונה אומרת הכל:

כל זה ובלי שפריצר אחד!

המסלול תיכף התחיל וכבר הגענו לכפר, שאומרים שהוא המקום המסוכן ביותר בשביל. לא יודע למה. אבל אומרים. השם משהד, מגיע מהמילה "שהיד" (באמת, תבדקו בוויקיפדיה). שהיד זה קדוש. (זה בערבית, לא באנגלית. אני אנסה להכניס משהו משפה נוספת בהמשך). למה קדוש? על שם הקדוש יונה הנביא, שקברו נמצא בכפר (קבר נבי-יונס), ומשהד היא הרי קמה על חורבותיו של העיר המקראית גת-חפר (גיסנו!).
ההליכה בכפר היתה חוויתית. מקומיים עצרו מעיסוקם ונתנו לנו כבוד. מכל חצר וחלון פרצופים ידידותיים ניסו להבין מאיפה הדרך הטובה ביותר לתקוף (כך אומרים). אך ברם, יואב הרס להם פיגוע דריסה כאשר הם באו לבקרנו עם סובארו-פשע חבוטה. ממש לאט.

בתמונה - מסגד, צריח וחבלי כביסה

הלכנו שם, בין הר זבל למשנהו, בין בית קברות לחניית משאיות, בין צימר מפנק לחצר מטופחת, בין ילד שמבקש עפרון לילד שמבקש קאמרה (מצלמה, שוב באנגלית), עד שהגענו לשער הראשון שאותו תפעל אדם. הוא אמר שהוא מכיר כאלו שערים מהבית. מוזר.

"מה, אין לך כזה בבית?!"

משם היינו אמורים להגיע לציפורי, לבית כנסת עתיק שמצאו במקום ובו פסיפס מהמם. אבל לא הגענו לשם. גמרנו אומר לחזור לשם עם האוטואים. עדיין, הלכנו בתוך יער ציפורי, יער עבות ומעניין עם נוף לבקעה כלשהי (מי יודע איזו בקעה?).

כשאנשים עומדים עם הגב למצלמה זה סימן שיש נוף

האמת - אני לא כל כך עפתי על המסלול הזה. אולי כי התאכזבתי מפספוס ציפורי. סה"כ הליכה נחמדה, חברה טובה.
הי - אבל סוף סוף חזרנו לתפוס תנומות בדרך!

בתמונה - תנומה

לקראת הסוף עברנו דרך מנהרה מגניבה וגלגלי בטון ענקיים שנראה כמו הכנה לצבע אדום בצפון - אלכס, רוצה לספר לנו משהו?

סצנה אבודה מ"לוסט"

הלהיט - המכוניות חיכו בדיוק על השביל. גם בנקודת הסיום וגם בנקודת ההתחלה. בלי הליכה מנהלתית כלל!
אז זוכרים שגמרנו אומר לחזור לציפורי עם הרכבים? טוב, אז לא ידענו שיש שם יקב. ולא סתם יקב - יקב יפתחאל. ולא סתם יקב יפתחאל - יקב שאפשר להיכנס ולהנות מ13 מעלות קרירות וצוננות! ואנחנו פינטזנו על גזלן בסוף המסלול.

"אז ככה אנחנו מכינים יין. כן, כמו שהערבים מכינים חומוס. אני יודעת, קצת מגעיל"

קיבלנו הסברים על יין, ועל סוגים של יין, ועל יין, ועל סוגים של יין, ואריה עשה את עצמו מבין. טעמנו שם דבש, טעמנו יין, קנינו יין, התרשמנו מהפרסים שקיבל אופיר צבי.

או אז שאלנו את המדריכה הנחמדה (דור שלישי לבוני בקתות, כוורנים ויינים) על מסעדה טובה באיזור. שמעו, היא היתה כנראה שיכורה, כי זאת היתה המסעדה הגרועה עד כה. לא היה שם אפילו סלון!
צריך תיקון.

אחרי המסעדה

נתראה בקרוב!
[תועמלנות זולה] ובואו להפגנת המיליון! כל אחד חשוב.

חידה: מאיפה השיר ברקע של האנשים היפים והמחייכים חיוך בריא מהוידאו?